מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגלות לארץ היהודים

בתמונה זו אני ואיתמר נכדי
בתמונה זו אני בן 20 (חייל)
סיפור עלייה לישראל

חיי וזיכרונותיי מתחילים בישראל כשאני בן שלוש ועולה חדש מרומניה. עלינו ארצה בשנת 1951. הורי לופו ורוזה ואחותי ברוריה מנמל קונסטנצה שעל שפת הים השחור.

הורי ביום נישואיהם

whatsapp-image-2017-01-20-at-08-58-03-1

לפני פרוץ מלחמת העולם אבי התגורר בעיירה קטנה עם משפחתו המורחבת. המשפחה התפרנסה מאספקת סחורות ברזל וציוד חקלאי לתושבי האזור. כמו כן הייתה ברשות המשפחה מסעדה ובית מרזח.

עם פרוץ המלחמה נלקח אבי יחד עם שני אחיו ע"י הרומנים למחנה עבודה, שם הוכרחו לעבוד בבניית כבישים. זו הייתה עבודת פרך והועסקו בה יהודים רבים. אימי ואחותי עברו להתגורר בעיר הבירה בוקרשט. עם תום המלחמה חזר אבי הביתה במשקל  38 ק"ג. אחרי שאבי התאושש החל לעסוק במסחר במוצרי מזון . השלטונות לא אישרו לאנשים פרטיים להביא מזון טרי מאזורי הכפרים לעיר הבירה , אך אבי המשיך בכך ובמהרה המשטרה עלתה עליו. קצין משטרה "ידיד" של אבי הזהירו וכך הוחלט לצאת בחופזה מהמדינה. האנייה טרנסילבניה הביאה אותנו דרך מיצר הדרדנלים לחיפה ומשם במשאית למעברה בבאר שבע. אוהל הודי עם פתח בגג ומאוחר יותר צריפון פח.

כעבור שנתיים קיבלנו שיכון (בחינם!!) והורי מצאו עבודה וכך הצלחנו לשרוד. אבי עבד כאזרח בחיל הנדסה ובנה ביצורים בדרום הארץ. מאוחר יותר עבר לעבוד בסולל בונה עד שיצא לגמלאות.  אמי עבדה בגן ילדים ממלכתי עד שפרשה. השיכון שקיבלנו בנוי היה כולו מיציקת בטון ללא לבנים, פשוט לא היה מפעל לבנים בבאר שבע בשנות החמישים. אחותי ברוריה המבוגרת ממני בעשר שנים למדה הוראה בבי"ס למורים בבית הכרם בירושלים. עם סיום לימודיה התגייסה לצבא ונשלחה לשרת כמורה בירוחם הדרומית.

גן ילדים, כיתה א' עד ח' הכול כרגיל. בסוף כיתה י' הודחתי והתבקשתי למצוא לעצמי תעסוקה אחרת. ואכן מצאתי עבודה במפעל לליטוש יהלומים בו עבדתי עד לגיוסי לצבא. באר שבע של שנות ה-50 הייתה מקום נהדר לנער מתבגר, חיים במהירות נמוכה פאות לחיים וחולצות צבעוניות, בילויים פשוטים עם החבר'ה תקליטי 33 ומסיבות ריקודים.

בשנת 1965 גויסתי לצבא. אחרי טירונות קצרה צורפתי לחיל השריון והוכשרתי לשמש לוחם בטנק הצנטוריון. זהו טנק בריטי מיושן ששופץ ע"י צה"ל והותאם לשנות השישים והשבעים. חיי כחייל לא היו קלים. פעילות גופנית מתמדת ,אימונים קשים ומפרכים, תרגילי מלחמה וירי ועייפות כתוצאה מחוסר שינה. עם סיום קורס הטנקים נשלחתי להשתתף בקורס מדריכי טנקים ובשארית שרותי הצבאי שימשתי כמדריך למקצועות השריון.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וצורפתי כתותחן בטנק הגדוד שריון. לחמנו בציר הצפוני במדבר סיני מול הצבא המצרי. ההתקדמות מול המצרים הייתה מהירה תוך קריסת המצרים ממש כמו בסיפורים. כשנה אחרי מלחמת ששת הימים השתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בבית דפוס בת"א תוך למידת המקצוע. לשרות במילואים צורפתי ליחידת שריון ברמת הגולן. בכל שנותיי במילואים שרתתי ברמת הגולן באימונים ובשרות מבצעי. גם במלחמת יום כיפור השתתפתי במסגרת גדוד שריון ברמת הגולן, הייתי מגויס במשך כשנה. המלחמה הייתה קשה עם נפגעים רבים ולעומתה ששת הימים היה כמעט כמו טיול. בהגיעי לגיל 50 שוחררתי מהצבא.

יש לי 2 ילדים מיכאל וקרן שנולדו לי מאשתי הראשונה פרידה. יש לי 6 נכדים שלושה ממיכאל- עידו, גלעד ונעם ושלושה מקרן- שירה, איתמר ואביב. לאחר פרדתי מאשתי הראשונה נישאתי לג'ודי ועברנו להתגורר בכפר בן נון. בשנת 1992 אימצנו תינוק בברזיל וקראנו לו דור, בהיותו בן 23 נפטר דור ממחלת דם. באותה שנה סיימנו בנייתו של בית בכפר עבור דור ותקופה ארוכה הבית נשאר ריק. כיום אני מנהל בית דפוס בבעלותי בת"א ומתחיל לחשוב על פרישה.

אשתי ג'ודי עבדה כל שנותיה בחברת אל על עד יציאתה לגמלאות. בני מיכאל מתגורר עם משפחתו בנס ציונה ובתי קרן מתגוררת עם משפחתה בכפר בן נון.

img_0053

אימי ואבי ברחובות בוקרשט

הזוית האישית

איתמר: נוצר חיבור טוב יותר בנינו בילינו יותר ביחד.

איציק: איתמר ואני סיפרנו את תמצית חיי וחיי משפחתי.

מילון

עבודת פרך
עבודת פרך: עבודת כפייים קשה ומפרכת בתנאים של מאסר או כפיה

קונסטנצה
קונסטנצה (ברומנית: Constanţa) היא עיר נמל רומנית על חוף הים השחור, בירת מחוז קונסטנצה, ברומניה. העיר נחשבת ל"בירת הקיץ" של רומניה. בעיר מספר רב של מוזיאונים, מבצרים ומבנים קלאסיים, כמו כן חופים רבים משתרעים בקרבתה. הנמל הוא אחד הגדולים באירופה, והוא היחיד בים השחור שמאפשר עגינת אוניות גדולות (של כ–7,000 מכולות). הנמל יכול לשמש שער כניסה למערב ומרכז אירופה וכן לרוסיה וארצות אחרות באזור.

ציטוטים

”בשנת 1965 גויסתי לצבא. צורפתי לחיל השריון והוכשרתי לשמש לוחם בטנק הצנטוריון.“

הקשר הרב דורי