מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגיהנום אושוויץ למשפחה נפלאה בארץ ישראל

נכדתי האהובה אלה, רעייתי מיכאלה ואני
סבתא נינה
בהיותה נערה בת 13, נלקחה עם הוריה ואחיה לגטו ומשם למחנות ההשמדה. סבתא נינה הצליחה לשרוד את השהייה במחנות ההשמדה והקימה משפחה מפוארת בארץ ישראל.

סיפורה של סבתא רבתא נינה.

תמונה 1

בהיותה נערה בת 13, התגוררה בעיירה קטנה במזרח פולין, נלקחה עם הוריה ואחיה לגטו ומשם למחנות ההשמדה.

סבתא נינה הצליחה לשרוד את השהייה במחנות ההשמדה והקימה משפחה מפוארת בארץ ישראל.

תעודת זהות:

שם: נינה שמידט.

נולדה: 27/8/1927, NAREWKA 6 מחוז ביאליסטוק.

מקצוע: עקרת בית.

סטטוס: נשואה.

שם הבעל: אפריים שמידט.

נולד: 20/1/1921, למברג – גליציה.

היסטוריית מגורים:

1927 – 1941: היינובקה.

1941 – 1943: גטו פרוז'נה.

1943 – 1945: מחנה ריכוז אושוויץ, ראוונסבריק ומלכוב.

1945 – 1946: לנסברג גרמניה מחנה עקורים בבית חולים. משם לאיטליה ומאיטליה לישראל.

1946 – 1978: ישראל

אזרחות:

אזרחות לפני 1/9/1939: פולנית.

לאחר עליה לארץ: ישראלית.

שפת אם: גרמנית.

שפות מדוברות רשמיות: פולנית וגרמנית.

שפות בכלל: מלבד פולנית וגרמנית גם יידיש.

השכלה:

1934 – 1939: בית ספר יסודי.

1939 – 1941: בית ספר תיכון, הגימנסיה הגרמנית – בית ספר פרטי.

שפת הלימוד בבית ספר: פולנית וגרמנית.

האם הגרמנית הייתה חובה או בחירה: חובה.

הכרות עם אוריינטציה הגרמנית: שפת אם גרמנית, שפת היומיום בסביבה, התרבות הגרמנית.

הורים:

שם האב: יעקב אגושוויץ.

נולד:  1898, ביאליסטוק – BIALYSTOK.

השכלה: גימנסיה.

מקום מוות: נרצח בשנת 1944 באושוויץ.

שם האם: שרה קגן.

נולדה: 1899, ממל – MEMEL.

השכלה: גימנסיה.

מקום מוות: נרצחה בשנת 1943 באושוויץ.

האם יש קרובים בחיים? אין.

לפני המלחמה:

נינה שמידט לבית אוגושוויץ, נולדה ב- 27.8.1927 בפולין, בעיירה נרבקה וגדלה בעיירה גיינובקה שבסביבת ביאליסטוק.

לא ידוע לנו הרבה על החיים של סבתא רבתא נינה עד גיל 14.

בזמן המלחמה:

זה סיפור על גיבורה שנכנסה למחנה ההשמדה אושוויץ כנערה בגיל 13 ויצאה בגיל 17.

נינה שרדה את גיהנום אושוויץ, שם נשרפו הוריה ואחיה אריה.

נינה הגיעה, במחנה זה, לדוקטור מנגלה האכזר, שחילק חבורת יהודיות לשתי קבוצות: בצד ימין הוא בחר את הבחורות הבריאות והחזקות שיכולות לצאת לעבוד במחנה, ולצד שמאל הוא שלח את החלשות והכחושות למותן.

סבתא נינה נשלחה לצד שמאל ואז שושקה, בחורה מבוגרת מנינה, שהכירה את כל משפחתה של נינה, משכה אותה לצד החיים.

לנינה היה מספר של אסיר ממחנה ההשמדה אושוויץ על היד. זה היה כמו כתובת קעקע בצבע ירוק.

בגמר המלחמה:

בגמר המלחמה הנוער היהודי שנשאר בחיים התחיל לארגן קבוצות והכשרות כדי שבסופו של דבר תיהיה עלייה לארץ ישראל.

נינה תארה את דרכה מגרמניה והצטרפותה לקיבוץ:

תמונה 2
בכתב ידה של נינה וחתימתה (נמצא שנים אח"כ על ידי אפרים בארכיון קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן – הגרעין איתו עלו ארצה)

"ב- 3 למרץ 1945 שחרר אותנו הצבא האדום מן הכיבוש הנאצי.

לאחר עבודת פרך, נשארנו בחיים 11 בנות. היינו בגרמניה ולפנינו עמדה בעיה קשה, איך להגיע למקום הולדתנו ? …תנועת הרכבות לא פעלה.

אחרי מאמצים רבים השגנו עגלה וסוס, למחרת ארזנו את החבילות, ויצאנו לדרך.

עברנו יערות ושדות, והלב פעם בחוזקה מהתרגשות. רצינו להגיע כמה שיותר מהר, כדי להיוודע אם מישהו מיקירנו נשאר בחיים.

ניסינו למהר, אך כשעצרנו בשטוטגרט, לקחו לנו את הסוסים ואף 9 בנות נילקחו לעבודה.

רק אני וחברתי נותרנו, בגלל גילנו הצעיר. לא ידענו מה לעשות. אחרי התלבטות החלטנו ללכת לתחנת הרכבת. היה שם שקט מתוח … חיכינו למה שצופן לנו הגורל.

הרכבת דהרה בין ההרים ויערות עד שהגיעה ללודז'. עצרנו, יצאנו מעט לנוח ולהמשיך לעיר שלנו.

אבל כאן שינינו את התוכניות. פגשנו חברה, שהייתה איתנו במחנה, ושנמצאה בקיבוץ.

היא סיפרה לנו על החיים בקיבוץ … זה מצא חן בעינינו והחלטנו להצטרף לקיבוץ.

… כעבור מספר ימים שלחו אותנו לקיבוץ בעיר ביטום. הבנתי שלא עיר מולדתי תפתור את בעיותיי, אלא הצעד הראשון לביסוס החיים יהיה בקיבוץ.

תחילה נראו לי החיים בקיבוץ מוזרים, אבל כעבור זמן קצר אותם אנשים, שהיו זרים לי בתחילה, נהיו לי כאחים ואחיות. חיינו כמשפחה אחת בביטום. היו לנו מטרות ואידאות משותפות.

כאן בקיבוץ, הגענו למסקנה שאת בעיותינו יפתרו לא פולין, לא אמריקה וגם לא ארצות אחרות.

בנו שהדרך היחידה בשביל יהודים, וחלוצים במיוחד, היא להגיע לארץ ישראל.

לכן אנחנו, הנוער היהודי הנמצא בקיבוצים, חייב לתת דוגמא לעם היהודי, ולהגשים את עתידו בקיבוץ, ברוח הסוציאליזם, בארץ ישראל".

סבא אפרים ונינה:

סבא רבא אפרים וסבתא רבתא נינה נפגשו בעיירה ביטום בפולין (בשנת 1945). בביטום הוקם קיבוץ לוחמי הגטאות של השומר הצעיר על שם מרדכי אנילביץ', מלוחמי גטו ורשה.

תמונה 3

הקיבוץ היה בבניין בין שתי קומות וכלל כ- 50 צעירים, בנים ובנות. סבתא רבתא נינה עבדה בקיבוץ בתפקיד מחסנאית של מזון והלבשה. נינה הייתה אחת מהבנות הבולטות והאהובות בקיבוץ, הייתה כישרונית לכל דבר, ידעה לכתוב שירים לסרוג ולתפור.

באחד הימים בסוף שנת 1945, קיבל הקיבוץ שאליו השתייכו סבא רבא אפרים ונינה הוראה שיוצאים לדרך.

הם יצאו ברכבת לפרג ומשם לגרמניה. מגרמניה נסעו לאיטליה באוטו מובילים עד למילאנו.

במילאנו התאכסנו בארמון, ושם הציע סבא רבא אפרים לנינה להתחתן.

משם הם שטו באונייה 'ודג'ווד' לארץ ישראל.

כאשר האוניה קרבה לחופי ישראל, האנגלים עצרו אותם, והם שהו במחנה המעצר בעתלית 21 יום.

כששחררו אותם הם נסעו לקיבוץ גת בדרום. החיים בקיבוץ לא היו קלים ונינה ואפרים החליטו לעזוב לחיפה.

נינה ואפרים גרו בחיפה בדירה קטנה והיו מאושרים. נינה חסכה גרוש לגרוש, ולאט לאט ריהטה את דירת החדר. נינה התיידדה עם השכנים וכולם אהבו אותה. היא הייתה עוזרת לכל אחד.

בשנת 1948 נולדה שרה בתם ובשנת 1951 נולד בנם מיכאל. נינה ואפרים היו מאושרים מגידול שני ילדיהם.

לאחר כמה שנים, בשנת 1958, שבהם התבססו מעט כלכלית, עברו לגור בקריית פרוסטיג. זה היה בית פרטי עם משק של קרוב ל- 2,000 עופות. נינה גידלה את העופות, אפרים עבד בזגגות והמצב הכלכלי השתפר. נינה ניהלה בית לתפארת שהיה פתוח לכולם.

תמונה 4

נינה נפטרה בשנתה בפתאומיות בהיותה בת 50, והותירה את אפריים, ילדיה, נכדיה ומכריה, המומים וכואבים.

אפריים נפטר בשיבה טובה בגיל 92, ועד יומו האחרון סיפר על אהבתו הגדולה לנינה.

אפריים שמידט הוציא ספר הנצחה לזכרה של נינה, בו תיעד את קורותיה, בני משפחה וחברים כתבו בו על נינה.

תמונה 5

קישור לסיפור בפורמט PDF: סיפור הקשר הרב דורי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דרוי" בבית הספר.

מילון

למברג - גליציה
לבוב (רוסית: Lvov פולנית: Lwow גרמנית: למברג Lemberg). עיר בגליציה המזרחית; כיום בירת מחוז (אובלסט) במערב אוקראינה. השינויים הטריטוריאליים בגליציה 1772–1918 לבוב (בירת גליציה[דרושה הבהרה]) – העיר העתיקה גליציה (באוקראינית: Галичина; בפולנית: Galicja; בגרמנית: Galizien; ביידיש: גאליציע; ברוסית: Галисия) היא חבל ארץ במזרח ובמרכז אירופה מצפון להרי הקרפטים הנחלק כיום בין אוקראינה לפולין.

אוריינטציה
הכרת הסביבה, שליטה במרחב, התמצאות

לדוקטור מנגלה
יוזף מנגלה (בגרמנית: Josef Mengele‏; 16 במרץ 1911 – 7 בפברואר 1979) היה פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית, שביצע בתקופת השואה פשעים נגד האנושות, בהם ניסויים רפואיים באוכלוסיות שונות, בהן באוכלוסיות היהודים והצוענים באירופה. הניסויים שביצע במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ היו אכזריים מאוד ובניגוד גמור לאתיקה הרפואית. אחת מסדרות הניסויים המפורסמות שלו היא ניסויי מנגלה בתאומים שבוצעו בעיקר בתאומים זהים. היה בין המחליטים מי מבין אסירי המחנה יושמד מיד בתאי הגזים, ומי יזכה לפרק זמן נוסף של עבודת כפייה ועינויים קשים, וזאת בתנועה קלה של ידו ימינה או שמאלה. לאחר כניעת גרמניה הנאצית בתום מלחמת העולם השנייה הצליח מנגלה להימלט לאמריקה הדרומית. חרף המאמצים להביאו לדין, הוא לא נתפס, ומת, כפי הנראה, בטביעה לאחר שלקה בשבץ מוחי בשנת 1979 מול חופי ברזיל.

הצבא האדום
הצבא האדום היה הכינוי של צבא הקבע של ברית המועצות (השם המלא עד שנת 1946 הוא הצבא האדום של הפועלים והאיכרים - Рабоче-Крестьянская Красная Армия או בר"ת PKKA; אחרי 1946 נודע באופן רשמי בשם "הצבא הסובייטי"), שהיה אחד הזרועות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. הצבא האדום נקרא כך, בגלל צבע הדגל המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית.

סוציאליזם
סוֹצְיָאלִיזְם (בעברית: חֶבְרָתָנוּת) הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות ולמערכת כלכלית ופוליטית ליישומן, שמאופיינות בבעלות ציבורית על אמצעי ייצור וניהול עצמי של העובדים. הבעלות המשותפת יכולה להיות במסגרת מדינית, דבר שייקרא סוציאליזם מדיני, או במסגרת עממית, מה שייקרא סוציאליזם חירותני. התנועה הסוציאליסטית החלה את דרכה בעולם המודרני מתוך תנועת מעמד הפועלים בסוף המאה ה-19. בתקופה זו, המונח "סוציאליזם" היה מקושר בראש ובראשונה למבקרים חברתיים אירופיים, אשר מתחו ביקורת על הקפיטליזם ועל מושג הרכוש. לפי קרל מרקס, שהגדיר ועיצב את התנועה הסוציאליסטית בעידן המודרני, סוציאליזם הוא השלב הסוציואקונומי לאחר המהפכה של הפרולטריון, ולאחר שאמצעי הייצור יועברו לבעלות משותפת. לפי מרקס, החברה תתקדם משלב זה לשלב של קומוניזם.

ציטוטים

”אפריים נפטר בשיבה טובה בגיל 92, ועד יומו האחרון סיפר על אהבתו הגדולה לנינה“

הקשר הרב דורי