מאגר סיפורי מורשת

שמי אליעזר גולדשמידט, נולדתי בכ"ה שבט תר"צ (23.2.1930) בהמבורג שבגרמניה. עד גיל 9 גרתי בהמבורג שבגרמניה ומגיל 10 עברתי לניו יורק שבארצות הברית. יש לי שני אחים גדולים ממני – פאול ודוד, אני הצעיר. בגרמניה למדתי בבתי ספר יהודיים. גם הוריי היו ילידי המבורג, אבא – הרמן, צבי בנימין, עבד בביטוח ימי. אימא – יוכבד – הייתה עקרת בית. למדתי מאבא להגיד תמיד את האמת המדויקת. זיכרון ילדות חזק שלי הוא שבגיל 5 ישבתי על יד הדוד נתן גוטהולד (דוד של אימא שלי, אח של סבתא) שחגג את יום הולדתו ה- 85. הוא לימד אותי את האלף בית עוד לפני בית ספר. אחרי פסח תרצ"ח, שנת 1938, נסענו להולנד כי המצב של היהודים בגרמניה נהיה גרוע. אבא שלי – הייתה לו ויזה להולנד ומשרה שאפשרה לפרנס את משפחתו. אחרי שעברנו את הגבול להולנד ברכבת, סרבו להכניס אותנו והחזירו אותנו עם הרכבת לגרמניה. הייתי בן 8 בסיטואציה הזו. איני זוכר הרבה מהולנד, רק ששם קיבלנו את הידיעה שדוד נתן נפטר וזו הפעם היחידה שראיתי את אימא שלי בוכה.

כשחזרנו להמבורג בקיץ, אבא רשם אותנו בקונסוליה האמריקאית בתור לקבל ויזה. בנובמבר שנת 1938 (חשוון תרצ"ט), בעת שהלכתי לבית הספר שהיה צמוד לבניין בית הכנסת שבו התפללנו, ראיתי את בית הכנסת הרוס, כנראה שבמשך הלילה הרסו אותו. באותו רגע הרגשתי כאבים חזקים בבטן וזכור לי שביקשו מאחי הגדול להחזיר אותי לבית כי לא הרגשתי טוב. במעמד זה ראינו את דודי, דוד גולדשמידט (אח של אבי). הוא היה המאבטח של בית הכנסת ובא לשער את הנזק. דודי זה עוד נשאר זמן רב בהמבורג והוא עזר ליהודים לצאת מגרמניה (ליווה אותם לגבול וכו…), עד שבסוף נשלח עם כל יהודי המבורג לאושוויץ, ושם נספה בסמוך ליום הכיפורים תש"ה.

באותו לילה בו הרסו את בית הכנסת, אלפי יהודים נעצרו. אבא שלי לא נעצר, יתכן בגלל שהוא היה רשום בפסח כ'עוזב' ולא עדכנו את הרשימה הנוכחית ולא אותו כנוכח בעיר. מאז עד שעזבנו את גרמניה חודשים לאחר מכן, אבא שלי לא יצא מהבית שמא יעצרו אותו ברחוב. כחודשיים לאחר מכן סבי, סמסון יעקב הלוי גולדשמידט, הצליח לסדר לנו להיכנס להולנד באופן זמני. אמי הלכה וטיפלה בסידורים מול שלטונות גרמניה כדי לקבל את הניירת שתאפשר לנו יציאה מגרמניה. אימא הלכה לסידורים אלו בזמן השבעה על אמה, זאת עשתה כדי למנוע מאבי לצאת לרחובות מחשש שייתפס. נסענו להולנד בינואר בשנת 1939 ושם היינו במחנה מטעם ממשלת הולנד. חיכינו לאפשרות לצאת מאירופה. במחנה אבא שלי למד שפות: פורטוגזית, ספרדית (אנגלית הוא ידע כי בצעירותו שהה באנגליה שנה). אבא הכין עצמו לכל תרחיש. הוא חשש שמא לא יוכל להגיע לארצות הברית ובמקום זה נגיע לדרום אמריקה, לכן למד כמה שפות שיקלו על התאקלמות. לבסוף הצלחנו להגיע לארצות הברית, לניו יורק. כששכרנו דירה בניו-יורק, אני ואחי דוד ישנו יחד באותה מיטה, ולפעמים רבנו על המקום…

מיד בתום המלחמה הקרינו בבתי הקולנוע סרטים שצילמו כשהאמריקאים נכנסו למחנות הריכוז. התמונות שראיתי שם זעזעו אותי מאוד. בהמשך השתתפנו בהפגנות שנערכו נגד הבריטים שלא הרשו ליהודים להיכנס לארץ, בנוסף אספנו מזון כדי לשלוח לארץ ישראל. כל החוויות האלו, שבאו לאחר טראומת הריסת בית הכנסת שלנו בגרמניה, גרמו לי להרגיש שאני רוצה להגיע לארץ ישראל. ביום הולדתי ה- 21 הייתי באיטליה בדרכי לארץ ישראל, חבר אסף אותי מנמל חיפה ותכננתי לנסוע לירושלים. בדרך עצרנו בתל-אביב אצל ד"ר לאב, שהיה בן-דוד של אבי. הם נתנו לי הרגשה של בית והחלטתי להישאר אצלם. גם מצבם הכלכלי היה טוב וזה עזר לי. בזכות זה פגשתי בתל אביב את יהודית, מי שתהא לימים לאשתי.

אליעזר ויהודית אז והיום

כחודש לאחר שהגעתי לארץ בחג הפסח כבר החלטתי שאני נשאר לגור בארץ ישראל ולא חגגתי יום-טוב שני. אהבתי את החברה בארץ. כאן בארץ הייתה לי הרגשה של השתייכות וחופשיות, שלא הייתה לי באמריקה.

אליעזר ויהודית מטילים עם המשפחה בראש הנקרה, קיץ תש"ל 1970

בחודש כסלו לאחר מכן נתבשרתי על פטירת אבי. אמי עלתה לארץ כ-18 שנה מאוחר יותר וגם אחי דוד הצטרף אלינו. אחי הבכור פאול גר עד היום בניו יורק. אני יכול לסכם שהקשר שלי עם ארץ ישראל מבוסס על היהדות ועל החיים הדתיים שגדלתי בהם.

חוגגים יום הולדת 90 לסבא אליעזר במשפחת הקשר הרב דורי     

המשפחה המורחבת חוגגת לסבא אליעזר 90

הזוית האישית

זכינו בקשר הרב דורי לחגוג 90 לסבא אליעזר לברך ולקבל ברכה ממנו: "שכל אחד מכם ילך לאיזשהי דרך של המקצוע שלו, לפעילות שלו, אבל ודאי וודאי שיהיה על בסיס חזק של אמונה בעם ישראל ואמונה באלוקי ישראל. שיהיה לכם כל טוב. שכל אחד ואחד יהיה לו את השמחה והבריאות."

הלל הנכד: אהבתי את כל הפעילויות, במיוחד נהניתי מהביקור בבית התפוצות כי היה שם משחקים מצחיקים. למדתי איך חיו האנשים המבוגרים כשהם היו ילדים בדור שלהם. למדתי להכיר יותר את סבא שלי, אפילו יותר מאבא שלי.

סבא והלל במסגרת התכנית, מימין: בסיור בבית התפוצות

חוגגים חנוכה בסדנה בתכנית הקשר הרב דורי