מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אביבה פירוזה שמאילוב, נולדה בתאריך 6.4.1955 בעיר ורטשן, אז'רביז'ן. שם העיר בו נולדה שונה לאוגוס שנים לאחר שעזבה לגאורגיה.

סבתי זוכרת שהעיר הייתה מוקפת הרים, מלאי עצים, כמעט מכל כיוון היה ניתן לראות אותם. כאשר סבתי הייתה ילדה קטנה היא הייתה משחקת עם ילדי העיר ברחובות. בעיר בה גדלה היה פארק אחד גדול. כאשר התבגרה היא כבר לא הלכה אליו יותר. מגיל צעיר הילדים של העיר לא היו צריכים לבקש אישור מהוריהם לשחק בחוץ. זו הייתה עיר קטנה יחסית ולכן היה מספיק להודיע להם שהם יוצאים מהבית. להורים לא היה חשש.

בילדותה הייתה מגדלת ירקות בחצר ביתה וכך גם היו רוב ילדי העיר. כשסבתא שלי הייתה קטנה לא היו גנים , הילדים הלכו למבנה חינוכי מוסדי רק בגיל שש. בבית הספר היא למדה מכיתה א' עד כיתה ד', לאחר מכן מכיתה ה עד כיתה יוד עברה לבית ספר אחר. בגיל 12 סבתי הייתה הולכת לחוג שירה בתום הלימודים. היא למדה שירה עד גיל 14, אחר כך עזבה את התחום היות כבר לא נהנתה ממנו.

חלום ילדותה היה להיות אחות בבית חולים או תופרת, מכיוון שהתחתנה מיד לאחר סיום לימודיה, היא לא הספיקה להגשים את חלומה.

בתקופת בית הספר היא זוכרת בעיקר את הטיולים הרבים שהם היו יוצאים אליהם לכיוון ההרים שהיו מסביב לעיר וגם ליערות שהיו בקרבתם. בין העיר להרים היו שני נחלים שהיו בשני הצדדים. היא זוכרת שממש קרוב להיכן שקרה היה אזור גדול שבו זרעו חיטה ואגוזים.

בגיל 16 סבתי התחתנה עם סבי, בוריס בטיביליסי, עיר הבירה של גאורגיה. שם משפחתה לפני נישואיה היה יוסיפובה. בגיל 18 היא ילדה את בתה הבכורה, דודתי ג'ני, לאחר כשנה וחצי נולדה אימא שלי לאנה, ולאחר תשע שנים נולד דודי יעקב.

בחודשים האחרונים של שנת 1994 עזבה סבתא שלי, עם שלושת ילדיה, את גאורגיה ועברה למוסקבה. הסיבה לעזיבתם למוסקבה הייתה בגלל מלחמות שהיו בזמנו, היה חוסר בחשמל, מים וגז וזו הייתה תקופה קשה עבורם. לאחר ארבע שנים בהם חיו במוסקבה הם חזרו לגאורגיה, המצב שם עדיין היה נורא, אבל הם חזרו בכדי למכור פריטים וכדי לקחת את כל מה שהשאירו מאחוריהם ולעבור לישראל. הם עלו לארץ ישראל בתאריך 27.7.2000. סבתי עברה בסך הכל ארבע דירות עד היום.

אמי הכירה את אבא שלי בארץ ישראל. בשנת 2005 אני נולדתי ו-12 שנה לאחר הולדתי נולדה לסבתי נכדה נוספת מדודי יעקב. היום סבא שלי בת 66 , אני בן 15.

זהו הסיפור של סבתי המדהימה אביבה פירוזה שמאילוב.

הזוית האישית

דניאל: היה כיף גדול לבלות עם סבתא שלי. מאוד נהניתי.

סבתא אביבה: דניאל הוא נכדי הבכור, היה לנו  זמן איכות יחד.