מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגבעתיים לנווה אור ומשם ליבניאל

בת עמי, אוריה והילה
בת עמי בילדותה
קורות חייה של בת עמי

ביתי ומשפחתי
נולדתי לפני 80 שנה, וגרתי בגבעתיים בבית קטן. תנאי המגורים לא היו נוחים, מאחר ובבית היו שני חדרים. אנחנו היינו שלושה ילדים. השירותים היו בחוץ ולא היה כביש אלא רק חולות.
פעם ביומיים הייתה עוברת עגלת קרח ומשפחתי קנתה רבע בלוק והכניסה למקרר (לא היה מקרר חשמלי).
בגיל שלוש הלכתי לגן ילדים פרטי, לאחר מכן עברתי לגן ציבורי, בו הייתי שלוש שנים. גמרתי את הגן, ולאחר מכן עברתי לבית ספר יסודי הנקרא 'בורכוב', בו למדתי שמונה שנים.
 
המשכתי ללמוד בבית ספר תיכון הנקרא "קלעי" בו למדתי ארבע שנים. הייתי חברה בתנועה הנוער "העובד והלומד" מכיתה ד', וכאשר הייתי בכיתה ח' נשלחתי לקורס מדריכים. בסיום הקורס הדרכתי כיתות ד'-ה' בקיבוץ נווה אור. בהיותי בת שמונה עשרה יצאנו לקיבוץ "הגושרים", שם שהינו כמה חודשים, ומשם עברנו לקיבוץ "נווה אור" שנעזב.
הקמנו את הקיבוץ מהתחלה. עבדתי בלול, וטיפלתי בתרנגולות ובאפרוחים, ולאחר שנה שלחו אותי לקורס בישול. כשגמרתי את הקורס, ניהלתי את המטבח ובישלתי לכל חברי הקיבוץ. דאגתי שכל חדר האוכל יהיה נקי. כשהיינו בקיבוץ התחלקנו לשתי קבוצות והלכנו לצבא לנח"ל. הקבוצה הראשונה הייתה חודשיים בטירונות במחנה טירה. (זו הייתה השנה האחרונה שבו היו טירונים של הנח"ל בטירה.)
 
במסגרת הטירונות הייתה לנו משימה בלילה: היינו צריכים להגיע לנקודה מסוימת. בהתחלה הלכנו בזוגות ולאחר מכן התפצלנו, וכל אחת הייתה צריכה להגיע למקום שנקבע מראש (הצריף). לצערי איבדתי את הדרך ולא הגעתי. הבנות דאגו מאוד וחיפשו אותי בעזרת פנסים. לאחר שעה מצאו אותי וכולנו חזרנו לצריף. חזרנו לבסיס והלכנו לישון, עייפות מאוד.
 
תמונה 1
 
 
חזרתי לקיבוץ והתגוררתי שם 5 שנים. עזבתי ועברתי לרמת גן והייתי עוזרת גננת. עזבתי את העיר, ועברתי ללמוד בסמינר הדסים. כשסיימתי את הלימודים התחלתי ללמד בכיתות ג'-ד'. מאחר והיו מעט תלמידים בכל כיתה לימדתי לסירוגין כיתה ג' ולאחר מכן כיתה ד'.
 
 
אני ואיציק ז"ל ביום חתונתנו
תמונה 2 

 
ממרכז הארץ למושבה יבניאל
בשנת 1964 התחתנתי עם איציק גורן ז"ל ועברתי לחיות במושבה יבניאל. יש לנו ארבעה ילדים: מרב, מיכל, שלומי ומורן. כולם נישאו והורים ליל
דים. יש לי חמישה עשר נכדים:                   
למרב ויואל יש שלושה ילדים- אורי, אסף ותאיר.
למיכל ושמואל יש ארבעה ילדים- נוי, עומרי, ליהי ורומי.
לשלומי וחלי יש ארבעה ילדים- הילה, הדר, נועם ושי.
למורן ודוד יש ארבע בנות- אגת, נוגה, מיקה וירדן.
 
התנדבותי בספרייה ובגנים
לאחר שלושים שנות עבודה בהוראה וחינוך בבית הספר בכיתות שונות, פרשתי לגמלאות, אבל המשכתי להגיע לבית הספר ועבדתי בהתנדבות בספריה. תלמידי הכיתות היו מגיעים לספריה, מחליפים ספרים ומידי פעם כל הכיתה הייתה קוראת ספר מסוים. לאחר שכל הכיתה סיימה לקרוא היינו עורכים דיון על אותו הספר.
לעיתים ארחנו סופרסופרת.
 
פעם בשבוע התנדבתי בגן הילדים ועבדתי עם קבוצת הבוגרים כדי להכין אותם לכיתה א'. השתתפתי בגן בכל החגים והמסיבות. נהניתי מאוד מעבודתי בבית ספר ובגן, הייתי קשורה לילדים והם היו קשורים אליי.
בשנה האחרונה, תשע"ה, לימדתי ילדה שהגיעה מארצות הברית. היא הייתה בכיתה ה'. לימדתי אותה לכתוב וללמוד עברית ולשון, ובסוף השנה היא ידעה לקרוא ולדבר שוטף.   הצטערתי מאוד שהיא חזרה לארצות הברית. ביום האחרון, לפני שהם טסו, היא באה לביתי ונפרדנו. נתתי לה זיכרון, ספר חיות בשפה העברית כי היא אהבה בעלי חיים. 
 
סיפור פסח 
את ליל הסדר נהגנו לחגוג בביתי ביבנאל עם כל ארבעת ילדי וחמישה עשר נכדי. ערכתי את השולחן בסידור מיוחד לחג עם מפות לבנות ופרחים. הכלים היו מיוחדים רק לפסח, והכול היה לבן. בראש השולחן ישב ראש המשפחה ולידו על השולחן הייתה מונחת צלחת הפסח ומפית ובתוכה שלוש מצות.  
       
ליד כל אחד מהמשתתפים היו שלוש צלחות, סכום, כוס שתייה וכוס ליין. היין היה מפוזר על השולחנות. בצלחות מיוחדות היו המצות וכל שאר הדברים הקשורים לליל הסדר. את תחילת הקריאה בהגדה ניהל ראש המשפחה וכל אחד מהילדים והנכדים היה קורא קטע מההגדה.
היינו שרים שירים הקשורים להגדה של פסח (למשל: "עבדים היינו", "והיא שעמדה")  כשהגענו לארוחה כל הילדים שמחו, אכלו את הביצה ושאר הדברים שהיו מונחים על השולחן. בסוף הארוחה המשכנו לקרוא בהגדה עד הסוף, שרנו, והילדים הלכו לחפש את האפיקומן, אפילו שמישהו מצא חילקנו לכל ילד מתנה. הערב היה מאוד שמח נעים ואיחלנו לכל אחד שניפגש בשנה הבאה. 
 
תכנית "הקשר הרב דורי"
תכנית " הקשר הרב דורי", עם הבנות אוריה והילה מכי
תה ו' בבית הספר יד ששון בלביא, תרמה לי להכיר את הבנות. הבנות נתרמו בהכרת הסיפור שלי על תולדות חיי מיום הולדתי ועד היום.
נוצרו ביננו יחסים יפים שתרמו לשני הצדדים.
 
העשרה
קיבוץ נווה אור: "נווה אוּ‏ר (נְוֵה אוּר) הוא קיבוץ בצפון עמק בית שאן, על כביש בית שאן-טבריה…. הקיבוץ עלה לקרקע בסביבות מרץ 1949 על ידי גרעין הכשרה של יוצאי עיראק ונקרא על שם אור כשדים‏[1]. לאחר שנה וארבעה חודשים עברו לנקודת הקבע שלהם…בשנת 1952 הגיע גרעין מורכב מיוצאי הונגריה ופולין. מסיבות שונות התפרקה הנקודה באופן זמני, אך לא ננטשה…" ויקיפדיה
 
תשע"ו
 

מילון

נווה אור
נווה אוּ‏ר (נְוֵה אוּר) הוא קיבוץ בצפון עמק בית שאן, על כביש בית שאן-טבריה.... הקיבוץ עלה לקרקע בסביבות מרץ 1949 על ידי גרעין הכשרה של יוצאי עיראק ונקרא על שם אור כשדים‏[1]. לאחר שנה וארבעה חודשים עברו לנקודת הקבע שלהם...בשנת 1952 הגיע גרעין מורכב מיוצאי הונגריה ופולין. מסיבות שונות התפרקה הנקודה באופן זמני, אך לא ננטשה

ציטוטים

”פעם ביומיים הייתה עוברת עגלת קרח ומשפחתי קנתה רבע בלוק והכניסה למקרר“

הקשר הרב דורי