מאגר סיפורי מורשת

מגבורה לגבורה – סיפורה של משפחת ארליכמן – בנק – ירום

מגטו ורשה להגנה על מדינת ישראל

אני, סבתא אסתי מספרת לנכדי, יאיר ירום,את סיפור הורי השזור בסיפורי גבורה ומאבק על זכרון השואה ועל אימתה.מהסיפור הוא גם על בני שצמחו בבית שנשם את השואה וחיו אותה בסיפורי סבתם וסבם ולכן ראו ערך עליון בהגנה על המדינה.

הסיפור מתחיל בסבתא רבתא של יאיר, שרה סויקה ארליכמן בנק, שנולדה בלובלין, עיר ואם בישראל, עיר של ישיבות מפורסמות וחיים יהודיים שוקקים.

סויקה סבתא רבתא של יאיר נכדי – לוחמת בגטו ורשה 

משפחתה של סבתא שמנתה שש בנות הייתה ציונית ותכננה לעלות ארצה, אחותה זהבה עלתה לארץ כבר 1933, אך המשפחה לא הספיקה להגשים חלומה וכל המשפחה נספתה בשואה. היחידה ששרדה מהמשפחה והגשימה חלום זה הייתה סויקה. חייה היו חיי מלחמה תמידיים להישרדות. בשנת 1939 עם כניסת הגרמנים לפולין, התגייסה לעבודת אחות בבית החולים בלובלין שם היתה עדה למותם של אנשים מרעב ומקור. ליד לובלין הוקמו על ידי הנאצים ראשוני מחנות עבודה וההשמדה והיא ראתה מחלון בית החולים את שורות המובלים למוות במחנה מיידאנק. לאחר חורבן יהדות לובלין ברחה עם אמה ואחותה הצעירה יוסטינקה לגטו וורשה. ומיד התגייסה למחתרת הלוחמת בנאצים. היא שימשה כקשרית בגטו. דמיונה לפולנייה, שיער בלונד ועיניים כחולות, עזר לה בתפקידה והיא שינתה את שמה לגנופבה פבלובסקה בזהות החדשה חרשה את פולין להשיג נשק וידיעות למחתרת. באחת השליחויות נתפסה כמבריחה ונאסרה, מבית הסוהר נשלחה למנזר. לקראת סוף המלחמה הועברה לגרמניה והועסקה בבית החולים בפרנקפורט. עם סיום המלחמה היא יצאה לצרפת ובספטמבר 1945 עלתה לארץ באוניה "מטרואה" האנייה הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה שהביאה עולים בעלייה לגלית לארץ ישראל.

סויקה הגיעה לחברים בקבוצת רמת דוד ושם פגשה את מאיר, סבא רבא של יאיר, שגם סיפורו שזור במוראות מלחמת העולם והשמדת יהדות פולין. סויקה נאמנה לצוואת חבריה כי מי שישרוד אחרי המלחמה יספר על השואה הנוראה שפקדה את היהודים באירופה. הייתה בין הראשונים שסיפרו על השואה הן בכתב והן בעל פה. כבר בשנת תש"ו כתבה את הספר ב"ידי טמאים", שהוא אחד מספרי העדות הראשונים בנושא השואה. היא הופיעה בפני תלמידים בבתי ספר, במחנות צבא, ובכל מקום שאפשר לדבר על התקופה. סויקה יזמה גביית עדות מ 122 ניצולי שואה בעפולה, על ידי תלמידי כיתות יא' יב' בבית הספר התיכון והוצאת הספר "שתיקה שהופרה".

"סויקה בפגישה עם תלמידי תיכון בעפולה בשיחה על מוראות השואה"

מאיר לבית בנק – סבא רבא של יאיר

מאיר לבית בנק נולד בשנת 1917 בבז'וזוב עיירה קטנה בגליציה בפולין הדרומית שתושביה היהודים היוו כ25% מאוכלוסיתה.

מאיר סבא רבא של יאיר

גיבור ששרד את מחנה העבודה פלשוב ומחנה ההשמדה מטהאוזן. בן למשפחה בת ששה ילדים. למד לימודי קודש וחול וסיים בית ספר תיכון פולני, הישג לא מבוטל ליהודים בפולין ערב המלחמה. אחיו הגדול עלה ארצה לפני המלחמה ואילו הוא נשאר לעזור לאמו האלמנה לטפל באחים הקטנים.

מרגע שהגרמנים פלשו לעיירה, מאיר חי חיי מנוסה ומחבואים. הוא ישב בבית הסוהר פרק זמן, היה במחנה פלאשוב שם הועסק אצל אוסקר שינדלר. משם הועבר למחנה השמדה "מאטהאוזן", שם הוא עסק במחצבת אבנים. המחצבה הייתה בעומק של 186 מדרגות, מדרגות המוות. 7 פעמים ביום היה לעשות את המסלול. רבים מהאסירים מתו. סבא רבא הועבר לבית חולים בשל חולשה ולאחר מכן הצטווה לנקות רחובות. ב7 במאי 1945 הוציאו את האסירים ליער, לפתע נעלמו אנשי האס אס ואנשי הצבא האמריקאי נכנסו. הוא פגש את חיילי הבריגדה שעזרו לו להגיע לאיטליה ומשם עלה ארצה בעליה הבלתי לגלית בספינה פטר ב' באוקטובר 1945. באישון לילה הורדו העולים בחוף שפיים, כדי למנוע את תפיסתם ע"י הבריטים פוזרו בין הקיבוצים והמושבים בסביבה.

'

ספינת המעפילים פטר ב

הוא עבר לגור ליד אחיו בקבוצת רמת דוד שם פגש את סבתא סויקה, ונשא אותה לאישה. אני נולדתי בשנת 1947 ומשפחתנו עברה לעפולה בשנת 1949. אחותי דיתה נולדה בשנת 193 והיא נפטרה ממחלה בשנת 1969. הורי ראו בהקמת המשפחה את נצחונם הגדול על האויב הנורא ומקור לאופטימיות ותקווה

הורי, אני ואחותי

בעפולה הכרתי את ארצי ירום סבא של יאיר ונישאנו בשנת 1965 נולדו לנו חמישה בנים: יובל, אסף, אבנר, יואב ואמנון.

עם חמשת בנינו

.

משפחתי וחיות אחרות

התאומים אבנר ויואב, נולדו סמוך למלחמת יום הכיפורים. מרגע שעמדו על דעתם נשאו בתוכם את אימת השואה ואת המחויבות הגדולה לארץ ישראל ולהגנתה. לאורך חייהם נתגלו הבטים אלה בכל עוזם. הכרת הארץ ואהבתה, ההיסטוריה שלה מימי קדם ועד ימים אלו והתנדבותם להלחם על ביטחונה ושיגשוגה. מגיל צעיר אפשר למצוא אותם מסיירים, מטיילים וחוקרים כל פינה בה, באתרים היסטוריים, בואדיות, ביערות, במצוקים ובמערות.

אבנר ויואב גולשים במצוקי הכרמל

מנערותם התאמנו והכינו עצמם לשירות צבאי משמעותי אבנר התנדב והיה לקצין מצטיין, באחת מיחידות העילית של הצבא שפעלה במבצעים החשאיים ביותר בתחומי גבולות המדינה ומחוצה לה, מבצעים שדרשו הקרבה מוחלטת וסיכון חיים, פרשיות עלומות עד היום הזה, שבזכותן נמנעו פעולות איבה והתנקשויות הן בעורף והן בחזית.

אבנר, אבא של יאיר, לוחם בסיירת מטכ"ל

גם יואב, האח התאום התנדב ליחידה מובחרת. הוא עלה על מוקש ורגלו נקטעה, ומכאן סיפור של גבורה של עמידה נחושה ועיקשת להתמודד עם הקשיים לעבור תקופות שיקום ולחזור לשדה הקרב, הוא היה מפקד מוערך, חייליו ופקודיו משבחים את אישיותו, חברותו ומסירותו לכולם.

זהו לא רק סיפור גבורה, אלו סיפורים אנושיים שרצופים אהבה לארץ, מסעות בנופיה התקשרות לשרידים ארכיאולוגיים קריאה בממצאי השטח של ההיסטוריה של העם ששורשיו מימים קדמוניים וכך הביאו לאחדות עם סיפורי סבא וסבתא שבחייהם ובמאבקם ניצחו את הרצון לגדוע את חיי העם היהודי .שיא סיפורם היה בביקורם כמפקדים בצהל בגטו ורשה ובמחנות המוות.

קישור לספרה של סבתא סויקה " בידי טמאים", הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קישור לעדות של מאיר בנק ביד ושם

קישור למצגת שלנו באתר בית הספר "בין ההדרים"

הזוית האישית

סבתא אסתי: חשתי הנאה וגאווה להיווכח ברגישותו וכשרונו של יאיר. תודה רבה ללילך וגילה על ליווי והדרכה בתכנית הקשר הרב דורי. היה לי כיף לשמוע את הסיפורים ותודה למורות גילה ולילך.