מאגר סיפורי מורשת

שמי פנחס כהן, נולדתי בקזבלנקה במרוקו, ב- 26.10.43.

את בר המצווה שלי חגגתי, בבית הכנסת בשכונת בולבר דה ספי בקזבלנקה, זה קרה שבוע לפי העזיבה שלי את  מרוקו. בידיעה שאני צריך לעזוב את מרוקו יחד עם אחותי.

אחותי הגדולה, חנה עבדה בסוכנות היהודית, והייתה סכנה על הלשנה מצידה, לכן ביקשו ממנה לעזוב כמה שיותר מהר את מרוקו. ביום זה לבשתי חליפה שחורה עם עניבה, אבא שלי ואחיי  ליוו אותי לבית הכנסת. בלחץ הזמן, לא הייתה לי אפשרות להתכונן להפטרה שלי, בבית הכנסת. בבית הכנסת עליתי לבמה בו היה ספר התורה ועמדתי על יד החזן. החזן קרא בספר תורה, ואני עמדתי לידו והתרגשתי מאוד. כשסיימתי לקרוא את ההפטרה, האורחים זרקו עלי סוכריות. חזרנו הביתה והייתה סעודה חגיגית עם האורחים. מכיוון שלא היה זמן להתארגן ,לא כתבתי לי דרשה. ההכנה לעלייה ארצה נעשתה בחופזה, ולכן לא הייתה הזדמנות להתארגן לבר המצווה.

עליתי לארץ יחד עם אחותי הגדולה חנה, ללא ההורים. אחותי הלכה לקיבוץ בית אורן להכשרה, צבא, ואז לקיבוץ רגבים.

אותי שלחו לפנימייה הדתית "חוות השומר בס'גרה". כשהגעתי לפנימייה הדתית, מידי בוקר פתחתי בברכות השחר, הנחתי תפילין והתפללתי תפילת שחרית. ההתמודדות שלי בפנימייה בגיל שלוש עשרה, ללא ההורים במשך חמש שנים, גרמה לי להתמודד בהצלחה עם דברים רבים, כגון התארגנות, סדר, ולמידה לבד.

תחושת הבדידות הייתה הדבר הכי מאתגר וקשה עבורי. הילדים האחרים היו יוצאים בשבת לבקר את המשפחה, ואני הייתי נשאר בפנימייה, גם בחופשת הקיץ. זה היה לא פשוט עבורי, אך לא היה לי איפה להיות.

אני זוכר ששחקתי בילדותי בגולות, עם החברים, יחד היינו מטפסים על עצים, ומשחקים משחקים דמיוניים של רובים וגנבים.

כשהייתי תינוק בן שנה, אימי נפטרה ממחלה. ככה שלא הכרתי אותה. במרוקו אבא שלי התחתן עם אישה בשם רבקה. ואני גדלתי אצל סבתא אסתר מצד אימא ז"ל והדודים. גדלתי שם עד שסבתא נפטרה. הייתי עם הדודים שלי ניסים ומכלוף עד גיל שתיים עשרה, ובהמשך עברתי לגור עם סבא. הכי אהבתי לבקר אצל הדודים, להיות בארוחות משפחתיות, ובנוסף אהבתי קריאת ספרים. הייתי קונה ספרי פעולה, קולנוע, ומערבונים וכן ספרים ורומנים בצרפתית, שאחותי הייתה קונה לי.

הזווית האישית

עידו – התרגשתי לשמוע את סיפור ילדותו הלא פשוטה של סבי. סיפור חיים לא קל, והיה לו קשה להתמודד עם השינויים בחיים, אובדן אימו והחיים אצל סבתא שלו, ובנוסף עליה ללא הורים לארץ. למדתי להכיר ולהעריך אותו יותר. אני מאחל לו המון בריאות והנאה בחיים.

סבא: אני מאחל לנכדי עידו שיצליח בחיים, ילמד וישכיל, שיידע לבחור בדרכים נכונות ולקיים מצוות.