מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מברגן בלזן לארץ ישראל

סבא ישראל והנכד שגיב
סבא ישראל וסבתא חנה בחתונתם
בניית משפחה לתפארת

נולדתי בהונגריה בעיר מקו, למשפחה דתית: לאמא מרים, אבא נחמיה, אחותי הגדולה ציפורה והאחות הקטנה יהודית.

תמונה 1

תמונה 2

 

עם גירוש היהודים והובלתם למחנות הריכוז, נלקחו הוריי עם סבא וסבתא מצד אימי לאושוויץ. באותו הזמן אני ושתי אחיותיי שכבנו בבית חולים עם מחלת האדמת והוריי ביקשו מקרובת משפחה בשם ויצו להוציא אותנו מבית החולים. לאחר מכן, נלקחנו שלושת הילדים עם ויצו ובעלה, למחנה הריכוז ברגן בלזן. בדרך למחנה הריכוז עברנו באוסטריה ושם נלקחה אחותנו הקטנה ואומצה על ידי משפחה אוסטרית נוצרית, כל הניסיונות לאתר אותה לאחר העלייה לארץ עלו בתוהו עד היום.

במחנה סבלנו מאוד מתת תזונה וההתעללות מצד הגרמנים, אך למזלנו האנגלים שחררו את המחנה בסוף שנת 1945. נציגי עליית הנוער מהארץ שהגיעו למחנה אספו את כל הילדים היתומים, והעלו אותנו ארצה באוניה בשם "שמפוליון" דרך צרפת. משם שיבצנו אותנו למוסד נוער דתי "תחייה" בפתח תקווה, שם גם למדנו בבית ספר עממי בשם "נצח ישראל".

לאחר כשנה, איתרו אותנו המשפחה של אימי ואבי: האח הצעיר יהושע ואשתו וביתו הקטנה יהודית, איתרו אותנו במוסד ובאו לבקר. זאת הייתה שמחה גדולה כי חשבנו שכל משפחתנו נספתה בשואה. כעבור זמן, הגיעו עוד שני אחים של אימי אחד מיכאל, והשני לייזר, ונפגשנו איתם והשמחה הייתה גדולה. כמו כן, נודע לנו ששני אחים של אבא נשארו בחיים – אח אחד בשם משה שעלה לארץ, ואח נוסף בשם ליפו שהיגר למקסיקו למשפחתה של אשתו. בנוסף, אחות של אבא, אסתר, עלתה לארץ עם ביתה חנה ושני בניה יהודה ויעקב עלו לבד לארץ דרך איטליה. מיד אחרי עלייתם איתרו אותנו ופגשו אותנו במוסד, הפגישה הייתה מאוד מרגשת ושמחה.

בשנת 1950, פורק המוסד ועברנו לכפר הנוער, כפר בתיה, ברעננה. יש לציין, שהכפר היה מקום מעולה עם תנאים טובים מאוד. השלמתי את הלימודים בבית ספר העממי ועברתי לתיכון מקצועי למסגרות. בשנת 1957 עזבתי את כפר בתיה ועברתי לגור אצל דודתי אסתר ברחובות. נרשמתי לבית ספר טרום צבאי למכונאות מטוסים בחיפה. בשנת 1958, סיימתי את הלימודים בבית הספר הטכני והתגייסתי לחיל האוויר. שירתתי בבסיס חיל האוויר ברמת דוד, עבדתי על מטוסי הקרב מדגם מיסטר מתוצרת צרפת במשך שנתיים וחצי.

עם שחרורי מהצבא, התקבלתי לעבודה בתעשייה האווירית בלוד, שם לאורך שנים עבדתי על דגמי מטוסים שונים, לדוגמא: "דקוטה" אזרחי ו"פוגה מגיסטר" צבאי (שהוא מטוס אימון סילוני לקורס טיס). לאורך עבודתי על מטוסי ה"פוגה" קודמתי לתפקיד ראש ענף ומנהל מוסך לשיפוץ והשבחה של מטוסי ה"פוגה" בשמם החדש "צוקית". חייל האוויר היה מאוד מרוצה משיפור המטוס ואנחנו זכינו בפרס קפלן שחולק על ידי נשיא המדינה חיים הרצוג על ייעול ושיפור מטוס "הצוקית" בהתאם לדרישות חיל האוויר. בשנת 1963, יצאתי לנופש עם חבר לנהריה ושם פגשתי את אישתי לעתיד חנה. הקשר נמשך במשך שנתיים ונישאנו בשנת 1965 15 במאי (ל"ג בעומר).

תמונה 3

 

עזבתי את רחובות אחרי החתונה ועברנו לגור בבת ים בבית שקיבלנו לגור באופן זמני מקרובת משפחה של אשתו של יהודה בן דודי. בזמן שהייתנו, רכשנו דירה חדשה שני חדרים ברחוב בלפור בבת ים. בתאריך 14/9/1966, נולדה בתנו הבכורה מירי. לאחר כמה שנים רכשנו דירה גדולה יותר בת שלושה חדרים בבת ים ובתאריך 8/2/1978, נולדה לנו בתנו השנייה שירה. בשנת 1996, עברנו לדירה חדשה בת 4 חדרים ברעננה. יצאתי לגימלאות מוקדמת מהתעשייה האווירית בתאריך 1/4/1994. חנה אשתי עבדה בבנק הפועלים עד 1/4/2006. עד היום המשפחה כולה מאושרת ומלוכדת וכולנו גרים קרוב אחד לשני ומבלים יחד.

 

תמונה 4

תמונה 5

הזוית האישית

סבא ישראל: הרגשתי מאוד מרוצה ששחזרתי את כל הסיפור לנכדי שגיב. כמו כן, סגרתי מעגל עם העבר שלי, כששיתפתי את נכדי בסיפור.

הנכד שגיב: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא על הסיפור וגיליתי צדדים חדשים בסיפור שלו.

מילון

כפר נוער
כפר נוער או חוות נוער הוא קהילה חינוכית, לרוב במסגרת של פנימייה, בה לסביבה החברתית יש משקל רב בטיפוח הנוער וחינוך לחיים עצמאיים.

ציטוטים

”עד היום, המשפחה כולה מאושרת ומלוכדת וכולנו גרים קרוב אחד לשני ומבלים יחד“

הקשר הרב דורי