מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מבצרה לישראל

סבתא צביה והנכד אמיר
יחד במשפחה
סיפורה של סבתא רבתא של אמיר, יפה

ילדות והתבגרות
סבתא יפה נולדה בערב פסח תרפ"ב ( 1922) למנשה ושמחה עזרא, בעיר הנמל בצרה בעירק.
בבית גרו כל בני המשפחה המורחבת על נשיהם וטפם. בהגיעה לגיל בית הספר רשמו אותה הוריה לבית הספר של המדינה, בו למדו כל ילדי השכונה – יהודים ומוסלמים בצוותא.
בגיל 14 אחד השכנים הערבים ביקש שתינשא לבנו. הוריה פחדו לסרב לשכן הערבי, ומיהרו להשיאה ליהודי. כך נאלצה להפסיק את לימודיה. בגיל 15 ילדה את אחותי מרים ואחריה את שאול, מנשה וחוה. שאול מת ממחלה בהיותו בן 5 וגם אביו נפטר לאחר מכן. כתוצאה מכך המשפחה עברה משבר כלכלי קשה, וסבתא יפה נאלצה לפטר את הכובסת, הטבחית והמנקה, ולבסוף מכרה את הבית כדי לשלם לנושים את חובות המשפחה. משפחתה לא עזרה לה, ולכן החליטה לעזוב את עיראק עם ילדיה הקטנים ולעלות לארץ ישראל.
ב- 1950 בגל הראשון של מבצע "עזרה ונחמיה" יצאה בדרכה בטיסה לקפריסין למחנה מעבר כדי להגיע לישראל. על דרכונה הוחתם "הלוך ללא חזור" וכל שהותר לה לקחת, היה חליפת בגדים לכל ילד וכריך.
במחנה המעבר נגנבה השקית עם הבגדים וכשהגיעו לארץ היו באמת חסרי כל.
תמונה 1

 
העלייה לארץ
עם שלושה ילדים הגיעה סבתא יפה למחנה "שער העלייה" ומשם לפרדס חנה למחנה עולים.
סבתא יפה היתה צעירה, נחושה ויוזמת ולכן נבחרה לנהל את בית התינוקות של כל המחנה. אנשי המחנה גרו באוהלים ולכן התינוקות רוכזו במבנה, שהיה מחנה צבא בריטי. לאחר נישואיה לאבי נאג'י קיבלה צריף למגורים במקום האוהל, שנסחף בחורף הקשה של 1951.
החיים במחנה היו קשים ובכל יום נאלצו ללכת ברגל מרחק של כ- 3 קילומטרים, כדי להביא דליי מים. זה היה תפקידה של סבתא יפה, כי אבי היה חולה.
נולדתי (צביה) בשנת 1953 בפרדס חנה. המשפחה עברה ב-1956 לבית דגן לבית בו זרמו מים בברזים וסוף סוף סבתא יפה לא הייתה צריכה ללכת להביא מים. סבתא יפה נרשמה ללימודי ערב ללמוד קריאה וכתיבה בעברית. במשך היום טיפלה בילדים ועזרה לשכנים, שהיו עיוורים, לגדל גם את ילדיהם הקטנים.
המצב הכלכלי היה קשה מאוד ומרים עברה לקיבוץ שדה נחום, במסגרת עליית הנוער. עד מהרה צרפה אליה את מנשה וחוה (שהייתה רק בת 9).
פעמיים בשנה היינו פוגשים את האחים שבקיבוץ. אחי אורי ועובדיה נולדו בבית דגן. אבי, שהיה חולה אושפז לתקופות ארוכות בבית חולים וב -1962 נפטר. אז לראשונה בחייה, יצאה סבתא יפה לעבודה מחוץ לבית. תחילה עבדה כממלאת מקום בגני ילדים ובמעון בבית דגן, עד שהתקבלה כעובדת קבועה והתקדמה לתפקיד ניהול המעון.
במקביל לעבודתה התנדבה לסייע למשפחות נזקקות ולילדים בסיכון. היו לה שני עקרונות חשובים: הראשון, להיות בצהרים בבית כדי לקבל את הילדים השבים ממוסדות החינוך, גם אם צריך אחר-כך לצאת לעבודה נוספת. השני, לחנך את הילדים ולאפשר להם השכלה גבוהה כדי להתקדם בחיים. כולנו השתדלנו ללמוד ולהתאמץ, כדי לא לאכזב את אמנו, ולכולנו השכלה רחבה וערכים, שאנו מעבירים לילדינו. סבתא יפה, אמי, עזרה לילדיה בגידול הילדים והשתתפה בכל טקס של סיום קורס בצבא או קבלת תואר (של נכדיה).
תמונה 2

 
 
על פועלה בקהילה זכתה סבתא יפה להיבחר ל-"אם השנה" בבית דגן בשנת 1984. כשפרשה לגמלאות המשיכה להתנדב בגני ילדים ולעזור לילדיה בגידול ילדיהם. עם חלוף הזמן משהזדקנה וחלתה היא התקשתה להישאר לבדה בבית ולהמשיך לתפקד. הבאנו אותה לדיור מוגן קרוב למקום מגורי, כדי שנוכל לבקר אותה כל יום.
בחייה זכתה סבתא יפה ל-19 נכדים ול-21 נינים. כל ילדיה ונכדיה ביקרו אותה לעיתים קרובות וחגגו עמה חגים וימי הולדת. בשנת 2010 נפטרה והיא בת 88.  
 
 
https://www.youtube.com/edit?video_id=afvux6wyuaa&;;video_referrer=watch
 
תשע"ו, 2016

מילון

עליית הנוער
עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

ציטוטים

”"למד והיה בן אדם"“

הקשר הרב דורי