מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1930 בבגדד , שבעירק. למדתי בבית ספר ע"ש שמש שהוא בית ספר יהודי. חלק מהמורים היו מאנגליה כך שהשפה בבית ספר הייתה אנגלית בנוסף לשפה הערבית שהייתה השפה הרשמית.נבחנתי במבחני הבגרות  באנגלית בכל המקצועות בנוסף לבגרות בערבית.

אני ואחיי היינו פעילים בענף הספורט וגם בשיעורי הגנה במחתרת.ועם קום המדינה סיימתי את לימודי בבית הספר, והתחלתי לעבוד עם אבי במשרדו בענף הביטוח.

מצב היהודים בעירק לאחר קום המדינה היה מתוח והרבה צעירים ברחו לפרס ולמדינות שכנות על מנת לעלות לארץ.ממשלת ישראל קיבלה החלטה שכל מי שרוצה לעלות ארצה, עליו לוותר על האזרחות שלו ואין לא שום זכות לחזור לעירק. כמובן שצריך לוותר על כל רכושו.

שני אחיי הגדול ממני והקטן ממני עזבו קודם. כשהגיע תורי , כל מה שקיבלתי היה מזוודה קטנה , עם בגדים בלבד, אני זוכר את היום כשהגענו לשדה התעופה חיכו לנו מטוסים עם טייסים (כאילו של חברות תעופה זרות) למעשה היו טייסים ישראלים.שהטיסו אותנו משדה תעופה בגדד לשדה תעופה נתב"ג, אני זוכר במטוס היינו 126 איש והקברניט פנה אליי באנגלית שאני אתרגם לנוסעים את דבריו .

לאחר המראה הגענו לנתב"ג בשעה 12 בצהריים וזה היה ב1.5.1951 , בשדה תעופה העמיסו אותנו על משאיות . והגענו ל"שער העלייה" עתלית על מנת לפזר אותנו בין המעברות השונות. התמזל מזלי והפקיד שמסדר את השיבוץ זיהה אותי והתחיל לדבר איתי בשפה בשפה שלנו מפני שלא ידעתי עברית שאל אותי מה שם אבא ואמא שלי ובישר לי שהוא בן דוד של אמי שהגיע לארץ לפני הרבה שנים וחי במושב כרם מהרל שם הוא מגדל פרחים.

היות שהוא יליד עירק ביקשו ממנו לעזור בקליטת העלייה.סיפרתי לו ששני אחיי הגיעו לפני הצעיר ממני גר אצל דודתי בירושלים בבית ישראל.והגדול חי במחנה מעבר שובקי שבהרצליה, בצריף שניתן לו. היות שהיה מורה לספורט בהרצליה ורמת השרון. שאלתי איך אני אגיע לשם והוא סידר לי להגיע למעברה בגבולות הרצליה רעננה ושם לבקש מהנהג להוריד אותי בצומת וללכת עם המזוודה שלי לכיוון הצריף של אחי. כמובן שאחי היה בעבודה חיכיתי לו בפתח הצריף עד שהוא הגיע ושמח לראות אותי כי לא ידע מתי אגיע ואיך.

הדבר הראשון שעשיתי היה להרשם לבית ספר ויצמן שבהרצליה והתחלתי ללמוד עברית.ניסיתי להיקלט בכל מיני עבודות שלשכת העבודה סיפקה לכל העולים ולא בחלתי בשום עבודה שהציעו לי.

באחד הימים הציעו לי להיקלט בקיבוץ והיה מעניין אותי לראות את חיי הקיבוץ.הסיעו אותי לקיבוץ רמת דוד. שגובל עם קיבוץ גבת, בצפון.פגשתי שם חברים מבית הספר וסיפרו לי על החיים בקיבוץ ואמרו לי בנתיים בו קח בגד ים ונלך לשחות במאגר המים הגדול. שחיתי מכיוון רמת דוד וכשהגעתי לקיבוץ גבת ראיתי מהומה ומסתבר שחלק מהבנות שלא ידעו לשחות צללו וכמעט טבעו. צללתי לתוך המים והוצאתי שתי בחורות , אחת מהן בעודה במים זיהתה אותי מבית הספר ושאלה אותי מתי הגעתי , לאחר סיפור ארוך נפרדתי ממנה וחזרתי לאחי בצריף בהרצליה.משפחתי הגיעה בחודש יוני וסידרו אותם במעברה בפתח תקווה , התחלנו לעשות מאמצים לאיחוד משפחה כי אחי הצעיר גם עבר לגור אצל אחי הגדול . היות שהמקום היה סגור לא ניתן לקבל עולים חדשים למחנה שובקי. לאחר מאמצים גדולים חברו לנו אוהל גדול לצריף וכל משפחתי , כולל סבתי אבא אמא וכל שמונת האחים והאחיות גרנו באוהל שבצריף במשך כ-3 שנים. בתקופה זו אחי הגדול גויס לצבא והיה עליי לפרנס את המשפחה עד שאבי נקלט לעבודה כעובד ביטוח בחברת הסנה.אבי היה  היה מומחה לענף הביטוח.

כעבור 3 שנים עזבנו את הרצליה ועברנו לגור בבית פרטי בפרדס כץ שבבני ברק.באחת הנסיעות שלי לעבודה פגשתי באוטובוס את אותה נערה שהצלתי מטביעה בקיבוץ גבת וכאן התחיל הקשר ביני לבינה , נפגשנו בנסיעות באוטבוס , היא למשרד הביטחון ואני לעבודתי בתל אביב. קשר שהלך והתפתח לחברות ואהבה גדולה שבסופה לנישואים.