מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מבית הילדים בבלקנזה לעלייה לארץ

זהבה מוסקוביץ וגיא שלגל
תעודת עלייה
מה קרה לזהבה הילדה בת 3

מבית הילדים בבלקנזה לעלייה לארץ

הסיפור של זהבה

אחרי מלחמת העולם השנייה, יתומה מאב ואם ואף קרוב משפחה,  בערך בת 3 (בתמונה מטה), הסתובבתי בדרכים לבד במלה"ע ה-2, התחבאתי בכל מיני מקומות מפחד שיתפסו אותי הנאצים, סבלתי מרעב והמחלות. בתום המלחמה אספו את הילדים מכל מיני ארצות באירופה לצפון גרמניה. גרמניה הייתה מחולקת בין האמריקאים בדרום, האנגלים בצפון, במזרח הרוסים, ובמערב הצרפתים המתחם בו שהו הילדים שנאספו אחרי המלחמה עד העליה לא"י. העבירו אותנו מדרום גרמניה לחלקה הצפוני של גרמניה שהיה בשליטת האנגלים. המיקום שלנו היה ליד העיר המבורג בבלנקינזה Blankeneze. השטח היה בתוך יער שהגיע עד לנהר האלבה, זה נהר ענק שעוברות בו אוניות הגדולות בעולם מהדרום לצפון אירופה בבית ה"ארמון" בבלנקנזה.

הגענו לבלנקינזה לבית שהוא "ארמון", בארמון שלושה בתים. הבית האדום בו התגוררו הילדים הגדולים יותר, הבית הלבן בו התגוררו הילדים הקטנים, שם הייתי. הבית השלישי הפך לבית הספר. השטח היה בתוך יער שהגיע עד לנהר האלבה, זה נהר ענק שעוברות בו אוניות הגדולות בעולם מהדרום לצפון אירופה הבית האדום של הילדים הגדולים

%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d

הגענו ל"ארמון" במצב נפשי קשה. ילדים חולים, רזים, רעבים במשך זמן רב ולא מאמינים לאף אחד. למרות שקיבלנו אוכל בשפע, החבאנו לחם בכיסים ובמיטות. המדריכות והמטפלות היו מוציאות את הלחם מהמיטות בכל פעם. לאט לאט עם הזמן, התרגלנו שיש אוכל כל הזמן ולא צריך להחביא לחם לשעת צרה.

הג'וינט

ראומה ויצמן, שניהלה את הבית, קיבלה מהג'וינט (אירגון סיוע  אמריקאי) סיגריות אותן המירה לדובדבנים, צילום, שייט בסירות , טיולים וכו'.

%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%9e%d7%9f

הבראנו לאט לאט מבחינה בריאותית ונפשית. התחלנו להתנהג כמו ילדים נורמליים. למדנו לצחוק, לשמוח, לרקוד, לשיר ולאט לאט  להניח את "החושך" בצד הכל בפעם הראשונה…בבלנקנזה הכל היה בפעם הראשונה. המנהלת הייתה ראומה וייצמן, אשת נשיא מדינת ישראל, עזר ויצמן. היא לימדה אותנו שירים  בעברית חגגה איתנו את כל החגים היהודיים, ובחנוכה, הכינה לנו סביבון ענק שתלינו בתקרה והדלקנו נרות חנוכה בפעם הראשונה.

%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94

הכל היה בפעם הראשונה.

עוד הצלה

במהלך שהותי בבית הילדים חליתי ואושפזתי בבית חולים בהמבורג. אני זוכרת ששמעתי את הצוות המטפל שאמר "מה פתאום להציל ילדה יהודייה". ראומה ויצמן ובטי אדלר השגיחו עליי יומם ולילה פן ינסו לפגוע בי שוב וכך ניצלתי שוב.

העלייה לאארץ ישראל 

כדי לעלות לארץ ישראל היה צורך בקבלת סרטיפיקאט = אָשְרָה שניתנה על ידי האנגלים בצפון גרמניה (היכן שהיינו)

%d7%a7%d7%98%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa

קטעי עיתונות…

כמה קטעים מתוך הספר: "דובדבנים על האלבה"

כתבה של אחת הילדות: " בבלנקנזה ניסו לחבר אותנו אל המושג 'ילד וילדות'. הבנו שיש לסגור, לסיים, להניח הצידה, להתכחש, להדחיק, להרחיק, לגרש, לשכוח ולברוח מחלק זה של חיינו. זו תקופת החושך ולא כדי להדליק אור כדי לראות מה מסתתר במערה זו. איך סוגרים את המערה הדמיונית? מתחברים אל היום, אל האור, אל הרגע. זה התאפשר עבורנו הילדים לראשונה בבלקנזה."

קטע מתוך עיתון: " מחפשים זהות ". 15 אנשים שזהותם אבדה להם בשואה סיפוריהם  הוקרנו בטלוויזיה הפולנית ובמקביל בערוץ 1 בתוכנית "זהות אבודה " וניסו לפענח את חידת זהותם.

סיכום

כל חיי אני מרגישה כמו מזוודה נטושה על פסי הרכבת שמחפשת למי היא שייכת. אולי מישהו יבוא? ויאסוף ויגיד "זו הילדה הקטנה שלי".

ילדי "קורדינציה": ילדים נטושים שנאספו על  ידי אנשים טובים מכל מיני מקומות, ובסופו של דבר נשלחו לארץ ישראל ברכבות ובאניות.

ניצחתי בגדול! משריד אחד הקמתי משפחה מפוארת, דור גדול…

י

הזוית האישית

משוב של זהבה: ילדה קטנה שגדלה לבד לבד בעולם הגדול. ולמרות כל שעברתי, ניצחתי אותם בגדול. זכיתי בשני ילדים נהדרים, איה ועמית ושישה נכדים מקסימים שהם גאוותי. "אבל" לנצח, אשאר הילדה הקטנה ההיא. הפרויקט הזה קירב רגשית ונפשית לנכדה המקסימה שלי.

התלמידה גיא: אני למדתי מפרויקט זה יותר על סבתא ועל משפחתי

מילון

הג'וינט
הוא ארגון צדקה יהודי אמריקאי שנועד לסייע ליהודים באשר הם. הוקם בט' בכסלו תרע"ה, 27 בנובמבר 1914

המבורג
עיר בגרמניה במקום השני אחרי ברלין. המבורג היא העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי מבחינת אוכלוסייה. העיר היא אחת הערים המתוירות ביותר

ציטוטים

”התחלנו להתנהג כמו ילדים נורמליים. למדנו לצחוק, לשמוח, לרקוד, לשי להניח את "החושך" בצד“

הקשר הרב דורי