מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בהודו בעיר מומבאי, שאז נקראה בומביי בשנת 1945 למשפחת חסיד.

הורי, שברחו מאפגניסטן, חיו בחוסר כל ובתנאים מאוד קשים. בהמשך, האחים שלי, על אף שהיו קטנים, הצטרכו גם כן לעזור בפרנסת המשפחה ועבדו כמנקי נעליים. הקושי להתקיים היה מאוד גדול. אני יודעת את זה רק מהסיפורים שלהם, שהם גם היו מחלקים את שטח האוהל עם סדינים להפרדה בין משפחה למשפחה.

                                          מרים בשנות הנעורים 

לי אין זיכרונות של ממש מהודו, הייתי בת שנתיים כשעלינו לישראל. רק מסיפורי ההורים, שכאמור תיארו מציאות מאוד מאוד קשה. בגלל החשש לחיים שלהם, בשנת 1948, ממש כשקמה מדינת ישראל, עלינו והתיישבנו בנתניה.

מאוחר יותר עברנו לירושלים לגור ליד המשפחה של אבי, אבל זה היה רק לכמה שנים ואחר כך עברנו ליד המשפחה של אמי בתל אביב. בתקופה שאני הייתי ילדה היה בארץ משטר צנע ויכולנו לקנות אוכל רק באמצעות תלושי מזון שקיבלה כל משפחה. אני זוכרת, לחם שטוח וארוך ואני גם זוכרת שכל ילד קיבל חצי ביצה בשבוע וגם שאימא שלי נתנה לנו שמן דגים.

אבא שלי עבד בעבודות סלילת כבישים ובכל מיני עבודות יזומות ויומיות, כדי להביא פרנסה. מאוחר יותר  הוא התחיל להתעסק בהובלות. היינו משפחה ברוכת ילדים, עם שלושה אחים, ארבע אחיות והמון שמחת חיים.

למדתי בבית הספר היסודי בשם 'עליה ג' שהיה ברחוב הקונגרס בתל אביב. הייתי בת 14 כשסיימתי אותו. לאחר מכן למדתי בבית ספר 'עמל', באזור תל אביב, שם למדתי גם תיכון וגם תפירה. הייתי בת 17 כשסיימתי את הלימודים. 

                                          מרים חוגגת חג פורים ראשון בישראל 

למרות שלמדתי תפירה, התחלתי לעבוד במפעל למוצרי נייר. במפעל זה עבדתי במשך 11 שנים, עד שהרגשתי שאני כמו רובוט ולא ממש נהנית בעבודה. משם עברתי לעיריית בת-ים ועבדתי במחלקת המיסוי, כמעט 3 שנים.

בשנת 1978, אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה עבדתי בהתנדבות כמעט חצי שנה, עברתי לעבוד במשרד הרווחה. במשרד הרווחה, התמדתי ונשארתי שם 35 שנה. מאוד אהבתי את העבודה ואת החברות לעבודה ולאחר שיצאתי לפנסיה המשכתי להתנדב שם.

כשהייתי בת 24 נישאתי לבעלי ואחרי זמן גילינו שיש לנו בעיה כשלא יכולנו להביא ילדים. התחלנו טיפולים ולאחר 5 שנים נולדו לי שני בנים ומהם יש לי 6 נכדים.

אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי , בבית הספר בן גוריון בבת-ים בהובלתה של המורה יעל אריאן. נו לומדים לעבוד על המחשב , מספרים את סיפורנו. כל אחד מאיתנו תרם מתכון מכל המתכונים תהיה לנו חוברת מתכונים של הקשר הרב דורי. 

מתכון לעוגיות בריאות, החומרים כוללים: 2 ביצים, 1 כוס סוכר, 1/2 כוס שמן קנולה, 1/2 ק"ג שומשום, אגוזים, גרעיני דלעת, 2 כוסות קמח מלא, 1 שקית אבקת אפיה. כיצד מכינים ? מערבבים את כל החמרים בקערה. מכינים כדורים ואופים בחום של 180 מעלות כ- 40 דקות. ניתן לשמור את העוגיות בצנצנת לאורך זמן.

העשרה – קהילת יוצאי הודו בישראל

"היהדות הייתה אחת מהדתות הזרות הראשונות שהגיעו להודו בהיסטוריה המתועדת. הקהילה היהודית ההודית הייתה תמיד מיעוט קטן, אבל בניגוד למקומות רבים בעולם חייה בהודו לאורך ההיסטוריה היו שלווים יחסית, ללא כל מקרים של עוינות קיצונית וגילויי אנטישמיות מצד האוכלוסייה המקומית. הקהילות העתיקות, המבוססות יותר, הטמיעו מסורות מקומיות ושילבו אותן בתרבותן. כיום (עשור שני של המאה ה-21) לא נותרו בהודו כמעט יהודים מהקהילות היהודיות הוותיקות והן התבססו והתרחבו בישראל ובמדינות מערב אחרות."

"בהודו כמעט ולא נותרו יהודים לאחר ההגירה משנת 1948 ואילך לארץ ישראל ולמדינות מערב אחרות. בתי הכנסת היחידים שעדיין פועלים מופעלים על ידי מעטים בלבד וחלקם פועל הודות לתיירים, דיפלומטים ועובדים יהודיים, בעיקר מישראל."

מתוך מסמך תיעוד מורשת קהילת יוצאי הודו , תכנית הקשר הרב דורי

מבט על יהודי הודו – מאת גילי חסקין

היסטוריה יהודית בהודו

 בית קברות יהודי בהודו