מאגר סיפורי מורשת

שמי ראובן שמש ואני סבא של עדי,

נולדתי בבגדד שבעיראק. השפה המדוברת בביתנו הייתה ערבית. נקראתי ראובן על שם סבי. שם אבי: נג'י, שם אימי: לולו, אחי: אברהם, אחותי: מזל ואחות נוספת שנחטפה: מוזלי.

עליתי לארץ בשנת 1950 בהיותי בן שנתיים. עלו איתי אבא, אימא ואח שלי. נשלחנו על ידי הסוכנות היהודית והתיישבנו בגדרה.

הבית בגדרה היה במעברת פחים. בתוך הפח שמנו בדים כדי להפריד בין מרחבים. בישלנו בפרימוסים על נפט, התקלחנו באמצעות הברזים בחוץ וכיבסנו בידיים ב'פיילות' (אמבטיית פח עגולה). שיחקנו בחוץ בכדור, מחבואים ותופסת. בית הכנסת בו התפללנו היה צריף מעץ.

אבא עסק בתחילה כפועל בניין, מאוחר יותר הוא מכר נפט, קרח, אבטיחים ולחם. אימא הייתה עקרת בית. אבא היה טרוד מאוד מכיוון שעסק כל הזמן בצרכי הבית. אמא הייתה אישה טובה, שקטה וצנועה. היינו עורכים קניות באמצעות תלושים. גרנו בשכונה יהודית והיינו נפגשים עם התושבים. אני מתגעגע מאוד להוריי ולמשפחתי! כשהיינו ילדים קטנים חיכינו לחגים כדי שיקנו לנו בגדים.

למדתי בבית הספר היסודי 'פינס'. בגיל 10 אימא שלי נפטרה ובעקבות כך, עברתי לפנימית 'שערי אברהם' בצומת מסמיה. המקצוע שאהבתי בעיקר היה מכונאות.

הייתי ילד שקט ומחונן, בעקבות כך הקפיצו אותי כיתה. אהבתי מאוד להתעסק בנגרות ובשמנים לרכבים. בשעות הפנאי היינו מטיילים בקולנוע (בית רחל), בית קפה רחובות ובתל אביב.

כשגדלתי עבדתי בגדרה. תמיד רציתי להיות מכונאי, אך לצערי זה לא קרה ונאלצתי לעבוד בדברים אחרים על מנת לפרנס את המשפחה.

אני וסבתא ביום הנישואים

את סבתא הכרתי טוב, כי היא גרה בצמוד אלינו. בשנת 1971 התחתנו. אני הייתי אז בן 27. החתונה התקיימה בתל אביב באולם 'בוקו מיו' ברחוב המסגר בתל אביב. בגיל 28 נולדה לנו בתנו הבכורה. בהמשך נולדו לנו עוד שני בנים. כיום יש לנו 13 נכדים ב"ה. אני אוהב לבלות עם הנכדים בעיקר בטיולים.

הזוית האישית

הנכדה עדי: תודה לך סבא, גיליתי סיפור חיים מרתק, מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת.