מאגר סיפורי מורשת

גורי הכלב מספר

אני יושב במלונה מתחת לעץ התות. בתוך הבית יושבים יהודה וציפורה ואוכלים. אני מריח מרק עוף עם אטריות וחתיכות בשר עוף חיוורות צפות בתוכו. יהודה גומע את המרק בתאבון רב. אני מתפלא ממה הוא מתלהב?!

טוב, סבא רבא יהודה טוריסקי הוא ניצול שואה ולכן, לא דוחה אוכל, אלא שמח שיש בנמצא משהו לאכול.

הוא נולד בשנת 1920 בעיירה קטנה בדרום מזרח פולין בשם טורצ'ין לזוג הורים ושלוש אחיות. כשהתבגר נסע לעיר הסמוכה לוצק עם חבריו ולמדו שם חשבונאות. כאשר החלו הגרמנים לפלוש לפולין החליטו יהודה וחבריו לברוח לכיוון רוסיה.

בהגיעם לליטא עצרו אותם האוקראינים והכניסו אותם לגטו שאבלי. במהלך היום יצאו לעבודה, בין השאר בבית חרושת לנקניק. סבא רבא יהודה ניצל את ההזדמנות והגניב לתוך הגטו נקניק. באחד הימים שם לב שהשומר במפעל הניח את אקדחו על המדף, מיהר ולקח אותו כדי להשתמש בו בשעת הצורך.

לימים כאשר הבינו הגרמנים שהם עומדים להפסיד במלחמה, החלו להצעיד את היהודים בצעדות המוות.

לקראת סיום המלחמה נכלא סבא רבא יהודה במחנה הריכוז** דכאו שבגרמניה. ב- 29 באפריל 1945 שוחרר המחנה בידי צבא ארצות הברית. יהודה, שהיה בצעירותו חבר בתנועת הנוער בית"ר, החליט לעלות לארץ ישראל לאחר שהתברר לו שהוריו ושלוש אחיותיו נרצחו ונקברו בבור הריגה באוגוסט 1942. הוא עלה באופן לא לגאלי, כאשר בארץ שלטו הבריטים.

הוא הגיע לקיבוץ גליל ים ואחר כך עבר לגור בתל אביב. באחת המסיבות  בעיר הכיר את סבתא רבתא ציפורה.

סבתא רבתא ציפורה נולדה בשנת 1924 בניו יורק להוריה מרים ויהודה קיסילר שהיגרו מרוסיה. אביה סבא יהודה עלה מרוסיה לארץ ישראל בשנת 1913, בתקופת שלטון התורכים, גורש לסודן ומשם עבר לאלכסנדריה, עלה על אנייה והפליג לניו יורק. סבתא מרים נשארה ברוסיה משום שהתחוללה שם מהפיכה, ולאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה. בינתיים היא מסיימת במוסקבה לימודי אחות ומילדת. הם שומרים על קשר מכתבים ולאחר עשר שנים של נתק הם מתאחדים בשנת 1923 ומתחתנים בניו יורק.

 חתונתם של מרים ויהודה קיסילר בניו יורק

לאחר שנה נולדת ציפורה.

מרים ויהודה מקימים קבוצה בשם "אחוזה א' ". הם קונים אדמות בארץ הקודש, שיהפכו מאוחר יותר למושבה רעננה.

הם עולים לארץ בשנת 1925. סבתא רבתא ציפורה היתה התינוקת הראשונה ברעננה. לימים למדה בסמינר "לוינסקי" בתל אביב והוכשרה להיות גננת.

סבתא רבתא ציפורה עם הוריה מרים ויהודה קיסילר ליד ביתם ברעננה בשנת 1930

לאחר שנים קשות של רעב והתנפלויות של כנופיות ערבים נפגשת סבתא רבתא ציפורה עם סבא רבא יהודה בשנת 1947.

שנתיים לאחר פגישתם נישאו.

סבתא רבתא ציפורה וסבא רבא יהודה טוריסקי ביום חתונתם בשנת 1949

בשנת 1950 נולד בנם יוסי ובשנת 1952 נולדה ביתם רבקה, היא סבתא רבקה.

כושי הכלב מספר

אני הגעתי לחצר ביתם של סבא רבא יהודה וסבתא רבתא ציפורה בשנות השישים. הקימו לי מלונה מתחת לעץ התות שבחצר. האירועים המרגשים הזכורים לי הם משחקי החצר של ילדי המשפחה. בעיקר נהניתי כאשר היו זורקים לי מקל ואני הייתי תופס אותו בשיני ומחזיר להם אותו.

הילדים במשפחה חפרו תעלות בחצר שהובילו לחצר השכנים, וכך ניהלו מלחמות נגד ילדי השכנים. הם השתמשו במקלות ואבנים כתחמושת וסבתא רבקה שימשה כקשרית. בין החצרות הייתה מכבסה. על הגג ניצבה ארובה וממנה היתמר עשן שחור.

במחסן שבחצר כיבסה סבתא רבתא ציפורה את כלי המיטה הלבנים בדוד מים רותחים שניצב על פרימוס.

בערב שמעתי רעשים מוזרים ופתחתי בנביחות עזות, כי תפקידי היה לשמור על הבית ועל יושביו. הרעשים פסקו.

למחרת בבוקר הופתעתי לראות ניידת משטרה. התברר שכלי המיטה שהיו תלויים על חבל הושחרו מעשן הארובה של המכבסה. דמויות אנונימיות פלשו למכבסה וזרקו פחמים פנימה, כנקמה על השחרת כלי המיטה של סבתא רבתא ציפורה. ואני המשכתי בתפקידי כשומר הבית ושומר סוד.

לעיתים הייתי משתחרר ומשוטט בפרדסים ובשדות שבאזור. בלילות הייתי שומע את הילדים, סבתא רבקה ואחיה יוסי יוצאים אל הפרדס ביחד עם סבא שלהם להחליף ולהזיז את צינורות ההשקייה. ביום אספו ביצים בלול התרנגולות.

סבתא רבקה אהבה את המאכלים המיוחדים שבישלה סבתה, והעדיפה אותם על פני האוכל התפל של אמה: מרק עוף ובתוכו עוף "מכובס". ואני נהניתי לקבל את השאריות, כי בבית של ניצול שואה לא זורקים אוכל, ולכן מחזיקים כלב.

סבתא רבקה למדה בבית הספר היסודי, בין השאר מקצועות כמו חקלאות, בשיעורים אלה גידלו ירקות, פרחים ואת התוצרת לקחו הביתה. בנערותה הצטרפה לתנועת "הנוער העובד והלומד".

בשנות השישים המצב הכלכלי בארץ היה קשה, ולכן כל הילדים היו לבושים בטרנינג כחול אפור ונעלו נעלי עור גבוהות חומות. לאחר הפעולה בתנועה הלכו לקנות פלאפל והתחלקו במנה אחת כולם ושתו גזוז.

רוב שעות היום בילו ברחוב במשחקי קפיצה על חבל, קלאס, 5 אבנים, תופסת, שוטרים וגנבים. מהתלים בעוברים ושבים, קושרים חוט לארנק, מניחים על המדרכה ומסתתרים. כאשר "הזוכה הגדול" התכופף לאסוף את האוצר מושכים בחוט ונמלטים תוך פרצי צחוק. לעיתים הצחוק היה גווע באחת כאשר השיג אותם הקורבן והפליא בהם את מכותיו.

בשעות הערב נהגו להגיע לבית הנוער ברעננה, פטיפון ותקליטים בידם ורקדו לצלילי שירי שנות ה- 60 וה- 70.

בשבת בבוקר צופים במשחק כדורגל במגרש המקומי, ובערב הולכים לקולנוע "צוק אור" ללא גג לצפות באלביס, קליף ריצ'רד או סרט הודי או טורקי.

הוראה והורות

גיבור הכלב מספר

סבתא רבקה סיימה את לימודיה בתיכון ע"ש אוסטרובסקי ברעננה.

בשנת 1970 למדה הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב. עם סיום לימודיה ב1973 נישאה והחלה לעבוד במערכת החינוך בעיר כפר סבא.

לאחר 3 שנים, בשנת 1976 נולדה בתה הבכורה הילה, אימו של ליאור.

לאחר 4 שנים נולד אסף ולאחר 5 שנים נוספות נולד גיל אלה הדודים של ליאור.

הילה המשיכה את המסורת המשפחתית ולמדה חינוך מיוחד, בו היא עוסקת בימים אלה.

סבתא רבקה פרשה לגימלאות לאחר 43 שנות הוראה בעיר כפר סבא ובתה הילה ממשיכה לעבוד כמורה באותה עיר.

גלגולו של חפץ

 כתונת הפסים של סבא רבא יהודה טוריסקי

מספרות הכלבות ליזי ויולי

מידי שנה, לאחר חג הפסח סבתא רבקה נוהגת להוציא מארון הבגדים קולב מכוסה בניילון שחור.

בתאריך כ"ז בניסן היא מסירה את הניילון השחור ותולה על הכסא מעיל קטן וישן בצבע אפור ועליו פסים כחולים. אנו מרימות זנב בפליאה, מהו פשר הטקס? היא מדליקה נר נשמה, עוצמת את עיניה וממלמלת מילים לא ברורות.

כפי שסופר לנו, סבא רבא יהודה, אביה, הלך לעולמו בשנת 1992, אך היא פונה ומדברת אל המעיל כאילו אביה חי ולבוש בו. זוהי דרכה להתחבר אל אביה כשגוברים געגועיה אליו, באמצעות המעיל הקטן ששימש אותו בהיותו אסיר במחנה הריכוז.

זה החפץ שהביא עימו עם עלייתו ארצה "וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" (בראשית ל"ז 3).

כמה אירוני שבתנ"ך כתונת הפסים של יוסף היא ביטוי לאהבה והעדפה, ואילו כתונת הפסים של סבא רבא יהודה היא ביטוי לשנאה, דחייה והשמדה.

מעיל הפסים הקטן של סבא רבא יהודה

סיפור האהבה שלי

לסיום

אנו הכלבות האהובות:  ליזי, יולי, אריה ומיה, מרגישות חלק בלתי נפרד מהמשפחה ונהנות להיפגש כל ערב שישי במטבח של סבתא רבקה.

בשעה שכולם אוכלים ושובעים אנו מצפות לשיירים מתחת לשולחן האוכל. אבל למרבה האכזבה לא מותירים מספיק כדי להשביע אותנו. כנראה שהכל טעים להם. מקוות ששולחן האוכל יהיה גדוש מאכלים, בני משפחה ויתווספו נכדים נוספים לשנים הרבות הבאות.

 אריה (arya) – דוברמנית

יולי וליזי – בוקסריות

 מיה (mia)

הזוית האישית

סבתא רבקה: בכל סיפור משפחתי מצטלבים מעגלי החיים של הנפשות הפועלות, העיסוקים, הכישורים, האהבות, המאווים והחלומות. יחדיו נוצרת ריקמה אנושית מגוונת ומפוארת שהחוט המקשר בה הוא מוטיב האהבה. זהו סוד העוצמה הקיומית, התבלין המקנה טעם לחיים, עמוד התמך של ביטחון, יצירתיות, כוח המניע לפעול ולהשיג.

תבורך נכדי היקר ליאור, על שפתחת בפניי צוהר להתקרב ולחלוק עימך פרק מתולדות משפחתנו. תלווה אותך האהבה בכל אשר תפנה ובאמצעותה תקצור את פירות ההצלחה. מחבקת אותך בחום, סבתא רבקה.

הנכד ליאור: ממש נהניתי להיות עם סבתא(רבקה) בתכנית הקשר הרב דורי, למדתי על סבתא שלי המון דברים ועל המורשת של המשפחה שלי. למדתי דברים על השואה, על המשפחה ועל האהבה הגדולה של המשפחה שלי לכלבים. סבתא- אני שמח שאת איתי בקשר הרב דורי. באהבה, ליאור.