מאגר סיפורי מורשת

סבתא שיינדל מרנץ מספרת את סיפור חייה לנכדתה שרה מרנץ.

שמי שיינדל ריזל (שירלי רודה) נולדתי בניו יורק שבארצות הברית בשנת תרצ"ג (1937) להוריי דוד ועטא צוקר.

בילדותי למדתי בבית הספר הממשלתי  p.s.19 (בי"ס ממשלתי 19). רוב התלמידים שלמדו בו היו יהודים. (היינו בערך 26 תלמידים  מתוך 28 תלמידי הכיתה.)

מהימים ההם אני זוכרת סיפור מיוחד שריגש אותי במיוחד.

בבית ספרנו הייתה הפסקת צהריים בין השעות 12:00-13:00. בהפסקה זו היינו הולכים הביתה, אוכלים וחוזרים חזרה ללימודים. ביתנו היה במרחק של כ- 20 דקות הליכה! באחד הימים החורפיים, כשבחוץ ירד שלג כבד, הופיעה אמי לפתע אלינו לבית הספר  ובידה היא נשאה (לי ולאחותי) אוכל חם וטעים. עד היום אני זוכרת את טעמו הטעים והערב.

לא גרתי בסביבה יהודית אך משפחתה של אמי גרה בסביבה יהודית.

אווירת החגים בביתנו הייתה מיוחדת, אבי (סבא רבא של שרה נכדתי), היה לובש בכל שנה, בליל הסדר חלוק מיוחד שהיה שמור ללילה זה בלבד. אני זוכרת גם את כלי הפסח בביתי שהיו מאוד מיוחדים.

השבת גם היא הייתה מיוחדת. בכל שבת אמי הייתה מתפללת את תפילת "נשמת כל חי" במטבח, מתוך סידור מיוחד שקיבלה כנראה מבעלה, אבי ועכשיו סידור זה נמצא אצלי.

 נישואיי

בעלי למד יחד איתי באוניברסיטה וכך הכרתי אותו. בגיל 18 התחתנתי עם וועלוול מרנץ. חתונתנו התקיימה במנהטן שבניו יורק ארצות הברית. כ- 100 אורחים השתתפו בשמחתנו. המתנה שזכורה לי באופן מיוחד מאירוע זה היה מגש לפירות וירקות.

כשנולד ילדי הראשון שמחתי מאוד והתרגשתי ביותר. למרות שהייתי בגיל מאוד צעיר (בגיל 19).

העלייה 

עלינו לארץ בשנת 1979. החוויה שאני זוכרת במיוחד, היא ממלחמת המפרץ, כשכל המשפחה התכנסה בחדר מוגן ואטום, גם השכנה הצטרפה אלינו, הצטיידנו במסכות אב"כ לבטיחות, אותן שמנו על הפנים וזה היה מאוד לא נעים. אחד הטילים פגע קרוב לכפר חב"ד, זה היה מאוד מפחיד ולסיכום: זו הייתה חוויה מאוד מפחידה.

סיפורם של חפצים

יש לי חפצים יקרים ובעלי משמעות עבורי מאוד שעברו אלי בירושה: יש לי מטבעות של דולר מקורי, שעשויים מכסף טהור ומשמשות לפדיון הבן. ומהיכן הם הגיעו?

אבי ניהל חנות נעלים וכאשר החליפו את המטבעות של הדולר בשטרות הוא החליט לשמור את המטבעות. אבי לא ידע ממש למה הוא החליט לשמור עליהן? אך זכר כי מטבעות מכסף חשובות. הוא אסף את המטבעות המועטות שקיבל מהקונים העשירים שעדיין שילמו לו בהם.

בפדיון הבן של בני הבכור ונכדיי הבכורים השתמשנו, כמובן, במטבעות יקרות אלו.

יש לי גם פמוטים שעוברים בירושה במשפחתנו ונמצאים בסלון ביתי.

הפמוטות שסבתי קיבלה בירושה 

הקשר שלי עם הרבי

בהוראת הרבי מליובאוויטש ובברכתו עלינו לארץ ישראל, הגענו לכפר חב"ד. היות שמשפחתנו המורחבת גרה בארץ – בכפר חב"ד. הם אף אלו קיבלו אותנו בשדה התעופה. בכפר חב"ד היה מעון עולים שם שיכנו אותנו. לא ידענו עברית ותודות למגורים שלנו במעון העולים בכפר חב"ד, הצלחנו להתגבר על קשיי הקליטה ושם עזרו לנו מאוד להתאקלם בארץ.

אני מאוד שמחתי להגיע ולגור בארץ ישראל, למרות שהיו הרבה קשיים. הרבי קירב אותנו, ושינה לנו את החיים, ובזכותו אנחנו חבדניקים. וגם בזכותו אנו גרים בא"י!

הזוית האישית

הנכדה שרה: תודות לך סבתא, שהסכמת לשתף אותי בסיפור חייך!!

מאחלת לך, סבתי היקרה! שתזכי להביא גם לי ולילדיי בעז"ה את המטבעות היקרות של פדיון הבן בשמחת פדיון הבן אצלנו.