מאגר סיפורי מורשת

שמי אולגה קראו לי עם שם של גיבורה ספרותית בשם יבגני אונגין, מהרומן בחרוזים, יצירתו החשובה ביותר של הסופר הרוסי אלכסנדר פושקין. שמי לפני הנישואים היה מורוזוב אחר כך בן יוסף ואחרי זה (אחרי נישואי) הפך ליהודה.

נולדתי ברוסיה, סנט פטרסבוג ותאריך לידתי הוא 28.12.1966, יש לי אחות ואח ואני הבכורה במשפחה אני לא קיבלתי יחס מיוחד או שונה בילדותי, אחותי טניה היא אישה מאוד חזקה, בעלת ידע רב, חוש הומור ונפש תאומה שלי רק לצערי היא גרה רחוק ממני באוסטרליה. אחי הוא הקטן במשפחה ולכן הוא קצת מפונק אבל גם הוא חכם ומאוד נדיב.

בסנט פטרסבורג היה לי בית קטן העשוי משלושה חדרים העשויים מאבן, חמישה נפשות בבית, קרוב לתחנת האוטובוס המרכזית ולגינת שעשועים ציבורית. כשהייתי קטנה קיבלתי חפץ מאוד מיוחד מסבתא רבתה שלי ברווזון צהוב מחמר עם מקור שבור היה לו עוד חברים ברווזונים אחרים שהייתי מחשקת בהם בתור ילדה בבית של סבתא רבתא ועד היום החפץ נשמר אצלי. תחביבי בילדות היו ספורט ומוזיקה, אני זוכרת שבגיל 15 עברתי דירה הייתי צריכה להתחבר עם ילדים חדשים, זה קצת היה לי קשה מכיוון שאני ילדה מאוד מחוברת לחבריי האחרים ואני זוכרת שכמעט כל יום הייתי יוצאת לשחק עם חבריי בכל מיני משחקים כמו: מחניים, מחבואים שש-בש ושחמט, ובבית הייתי משחקת עם אחותי ואחי.

אני זוכרת שלא אהבתי אף שירי ילדות, מכיוון שהם היו במפלגה הקמוניסטית והכריחו אותנו לשיר אותם, גם בתור ילדה לא אהבתי את הגן שלי לא אהבתי ללכת לשם, הבית ספר היסודי היה גם התיכון אהבתי אותו מאוד, עד עכשיו אני שומרת קשר עם חלק מהילדים משם היו שם גם הרבה ילדים יהודים במכלול למדתי שם 10 שנים.

בתור ילדה חוויתי אירוע שמח, נסעתי עם אמי למשלחת גאולוגיים לאוזבקיסטן, האירוע העצוב שהיה בילדותי שסבתא רבתא שלי נפטרה בגיל 87 והייתי בת 14.

המקצוע הראשון שלי היה מורה לספורט מקצוע שאותו למדתי בחו"ל ומקום העבודה הראשון שלי היה מורה לספורט בגן ילדים. בחרתי את מקצוע זה בחוסר ברירה ולא כל כך התחברתי אליו. עסקתי במקצוע זה 3 שנים.

יש לנו אירוע משפחתי גדול שכל המשפחה מתאספת ביחד סביב שולחן אימא שלי מביאה עוגות ומאכלים ונפרדים לשלום, החג האהוב עליי זה ראש השנה מכיוון שאני מרגישה שיש התחלות חדשים והכל מתחדש.

האירוע המיוחד בחיי הוא חתונתי, כשהתחתנתי הייתי בת 29 החתונה הייתה בקיבוץ נחשונים יש לי אלבום שלם מהחתונה. אני זוכרת אירוע מיוחד משם – מישהו הביא לנו במתנה באוטו שלו, בגאז' שלם של בננות. הכרתי את בעלי שמשון דרך חברים משותפים. כשנולדה הילדה הראשונה הייתי בת 30 ובעלי בן 36.

כשעליתי לארץ ישראל הייתי בת 24 משפחתי עלתה ארצה, היינו אני, אבא, אימא, אח, אחות, גיס, אימא של הגיס, וסבתא של הגיס. דרך העלייה הייתה: מסנט פטרסבורג למוסקבה ומשם להונגריה (בודפשט) ומשם לתל אביב( בן גוריון) ואחר כך לירושלים.

לא הייתי בצבא אבל כשבאנו בשנת 1990 פרצה מלחמת המפרץ, היה מאוד מפחיד כי לא ידענו מה לעשות, לא ידענו את השפה ולא הבנו מה אומרים ברדיו ובטלוויזיה לעשות.

יצאתי לחו"ל, לאוסטרליה לבקר את אחותי ואת האחייניות שלי וגם טסתי לרוסיה לפגוש משפחה. תחביב שלי  כיום הם כדור-עף הייתי חברה גם בנבחרת. הפעילות שהכי אתגרה אותי היא כשהיינו בתאילנד עשינו אומגה מעץ לעץ.

העיסוק הראשי שלי הוא אחות בבית החולים "שיבא", יש לי שתי השכלות אחת בסיעוד והשנייה בחינוך. העיסוק שלי לא היה מתוכנן בעבר פשוט התאהבתי ברפואה. הייתי רוצה להיות מדריכת טיולים כי אני מאוד אוהבת לטייל בארץ לכל אורכה ורוחבה וגם בחו"ל.

היה לנו חבר שעלה בשנת 1970 לארץ ישראל וחזר לבקר אותנו בשנת 1989, בעקבות ה"פרסטרויקה" שנה אחרי הביקור שלו בחרנו גם לעלות לארץ ישראל. כשעלינו לארץ ישראל עלינו לבושים: במעילים, מגפיים וצעיפים – באמצע חודש יולי היה מאוד חם, חוויה לא נעימה במיוחד…. וכשהגענו לירושלים היה מלא תאורה: פנסי רחוב שהאירו את הבניינים ואת הרחובות וזה היה ממש יפה לצפייה.

ירושלים היפה והמוארת

הזוית האישית

לינוי: היה לי מאוד מעניין ללמוד על עברה של אמי ונהנתי מתכנית הקשר הרב דור.