מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי – מדי מלק , נולדה בא' באייר בשנת 1953, בת זקונים למשפחת גוטסמן להוריה יהושע וחנה.

לסבתא שני אחים: אליס וחיים-משה ( שניהם מתגוררים עדיין בארה"ב ). את ילדותה  העבירה סבתא בבתי ספר בקליבלנד,  כאשר אחה"צ למדה בישיבת הדעת.

סבתא מספרת שבילדותה לא שמרו שבת, הם חיו בבית מסורתי, אך הוריה המשיכו לעבוד בשבת. אביה היה זגג עצמאי שעבד במוסך מאחורי ביתו. אמה עבדה במאפיה בהתחלה לא כשרה, ולאחר מכן כשרה במשך 35 שנים. סבתא מספרת שדבר זה היה מאוד אופייני  למשפחות ניצולות שואה. לסבתא היה מאוד חשוב לספר, שלמרות שגדלה בבית של ניצולי שואה והמצב הכלכלי היה מאוד קשה, האווירה בבית היתה טובה וסבתא הרגישה המון אהבה (רק כמה שנים לפני שנולדה הוריה הגיעו לארה"ב).

השכונה שסבתא גדלה בה, היתה שכונה עם מעט יהודים. סבתא נזכרת באביה ז"ל שהיה מדליק נרות חנוכה, אבל קודם דאג לסגור את כל החלונות והתריסים על מנת שהשכנים לא יראו שהם יהודים.

סבתא סיפרה לי שגדלה בבית מאוד ציוני, דבר שעזר לה להחליט לעלות לישראל. בכיתה ה' הצטרפה סבתא לבני עקיבא ושם מצאה את יעודה. סבתא מספרת שבשנת 1969 יצאה למחנה מושבה. זאת היתה הפעם הראשונה ששמרה שבת. ומאז שכנעו היא ואחיה את הוריהם לשמור שבת ולא לעבוד בשבת.

בכיתה ט'  הצטרפה סבתא לשבט  'מוריה' ומאז הייתה פעילה מאוד בבני עקיבא. היא ריכזה את הסניף בקליבלנד, וגם הדריכה שם. סבתא אומרת שיש לה המון הערכת הטוב והערכה על החינוך שקיבלה מהוריה, בתי הספר בהם למדה ומיוחד בבני עקיבא.

לאחר סיום לימודיה בשנת 1971 ביצעה שנת הכשרה בקבוצת יבנה למשך שנה. לאחר מכן חזרה לקליבלנד וריכזה את סניף בני עקיבא שם. היא גם היתה נציגה בהנהלה הארצית של בני עקיבא בארה"ב. תוך כדי זה, למדה חינוך לגיל הרך באוניברסיטה בקליבלנד. סבתא מספרת שלמרות כל העבודות שלה היו לה ציונים ממש טובים.

בקיץ של אותם שנים עבדה סבתא ב'מחנה מושבה' ובסמינר הדרכה, שם פגשה את סבא שלי – סטיב מלק ז"ל. לאחר סיום לימודיה עברה סבתא לגור חצי שנה בברוקלין בדירה של בני עקיבא.

בשנת 1975 התארסו סבא וסבתא וב- 22.6.1975 התחתנו.

סבתא מספרת:

"אני וסבא שמואל (סטיב) ז"ל, התחתנו ביום הכי חם בקיץ, בקליבלנד, אוהיו. זה היה ביום ראשון בצהרים (ככה היה נהוג) והחופה היתה בחוץ.  זה היה יום חם מאוד

סבא סטיב וסבתא מדי ביום חתונתם

סבא למד להיות אגרונום, סבתא עבדה בתור סייעת לגננת בברוקלין. בשנים 1976-1977 עברו סבא וסבתא לרובע קווינס, שם עבדה סבתא בסוכנות היהודית במשרד העלייה.

בשנת 1977  עשו סבא וסבתא טיול  מחוף לחוף בארה"ב. באוגוסט 1977  עלו לארץ למעלה גלבוע. סבתא מספרת שהיה זה גרעין של שבט  "מוריה" ושבט "הראל". זהו הגרעין הראשון שהגיע לקיבוץ צעיר, (בניגוד למקובל באותה תקופה, ששלחו גרעין לקיבוצים ותיקים), וזאת מכיוון ששבטים אלו היו מאוד פעילים.

לאחר העלייה לארץ, סבא עבד בחקלאות בגד"ש במעלה גלבוע, וסבתא עבדה בפרדס, ולאחר מכן בחדר אוכל. לאחר שנולדו הילדים הראשונים של מעלה גלבוע, ליוותה אותם סבתא לחינוך בשדה אליהו. סבתא פתחה במעלה גלבוע את 'גן ברקן' ביחד עם מאירה קצב ז"ל, ועבדה שם מספר שנים לא מבוטל.

במהלך שנים אלו נולדו לסבא וסבתא חמישה  ילדים: גלית, התאומות מיכל (אמא שלי) ואפרת, איה ויהושע.

בשנת 1990 סבי סטיב מלק ז"ל  נפטר לאחר התקף לב, סבתא מספרת שהיא וסבא חיו חמש עשרה שנים ביחד והיא מאוד מתגעגעת אליו.

בשנת 1991  לאחר  מבצע שלמה, הגיעו המון יהודים עולים מאתיופיה למרכז קליטה במושב רוויה. סבתא מספרת שלא היה לה טלפון באותם ימים, ומזכיר הפנים במעלה גלבוע, דיבר אתה וביקש ממנה לעבוד עם העולים החדשים. סבתא נעתרה לבקשתו בשמחה, ועבדה עם העולים במשך שבע שנים.

לאחר סגירת מרכז הקליטה במושב רוויה, המשיכה סבתא לעבוד בבית ספר שק"ד בשדה אליהו, בתחילה בתור סייעת, ואף עשתה חוגים לילדים באנגלית, דרמה וחשבון. לאחר מכן עברה סבתא ללמד בכיתה מקדמת עד שנת 2017 .

במהלך השנים סבתא היתה פעילה בהמון ועדות בקיבוץ בהן ועדת חינוך, ועדת תרבות ועוד. היום סבתא פעילה מאוד בוועדת ותיקים בקיבוץ.

סבתא יצאה לפנסיה בשנת 2017 ומאז היא נהנית מהזמן הפנוי, לומדת, מטיילת, פעילה בפעילויות של  בני עקיבא העולמית, וכמובן עוזרת בשמירה עלינו הנכדים. לסבתא מדי יש חמישה ילדים ושבעה עשר נכדים, רובם גרים באזור, כך שהיא זוכה לראות אותם בתדירות גבוהה.

סבתא ואני

הזוית האישית

רותם: היה לי כייף ומעניין לשמוע את הסיפור של סבתא ולמדתי דברים חדשים.

מדי: מאוד נהניתי לשבת עם רותם (וגם עם אבא שלו) ולספר קצת על קורות חיי והעבר שלי. הייתה לי התרשמות שרותם ממש התעניין ושאל הרבה שאלות. מקווה שזה עזר לו להבין יותר על העבר שלי ועלייתי לארץ ישראל. ישר כוח וכל הכבוד רותם.