מאגר סיפורי מורשת

אני מרתה טורצין, סבתא של יעל.

נולדתי בארגנטינה להורים יוצאי פולין (בתמונה יהודים יוצאי פולין שהיגרו לארגנטינה 1922).

נודע לי שבמלחמת העולם השנייה, גרמנים השמידו את כל המשפחה של ההורים שלי (בתמונה משפחת גבר- סבתא רבא שלי 1935).

סבא וסבתא שלי, מצד אמא, הגיעו מפולין לארגנטינה, כשמשאירים מאחוריהם משפחה ענקית שניספתה בשואה, בכניסתם של הגרמנים בעירייה שלהם בפולין. אימי ניצלה, כי אביה הוציא אותה באונייה לארגנטינה, כשהיא בת 12 ומביאה איתה אח בן 8. משפחתי חיתה בארגנטינה, עד ששם אני נולדתי עם אחותי.

בשנת 1971, הכרתי את בעלי (בתמונה בר המצווה של בעלי סיזר 1958), שם התחתנו ובשנת 1978, עשינו עלייה לארץ עם בתינו בת ה-4, לבאר שבע. למדנו עברית באולפן א' ועם מילת הסבלנות, התחלנו להקים בית בישראל…

ואז כך נולדו לנו עוד 2 בנות, רינת ומיכאלה, להן, 3 בנות לרינת ושני בנים למיכאלה.

עבדנו כמיילדת ורופא וחיתנו את ילדינו ותמיד נזכרנו במשפחה שלא הצליחו להימלט מהנאצים. כיהודים בגולה, שמקור יהדותנו הושמדה בפולין, אבל פרחה בארגנטינה והמשיכה בישראל, המקום הכי בטוח לנו כיהודים.

הנכדים שלנו, הם הדבר שנותן לנו הרגשה של שמחה, שאנחנו פה בארץ ישראל עם המשפחה שלנו.

הזוית האישית

אני, יעל דנוביץ', נכדתם של מרתה וסיזר, אני דור המשך של פולין ארגנטינה וישראל שממשיכה את שורשיה.