מאגר סיפורי מורשת

מאיר גבעוני נולד בבגדד שבעיראק בשנת 1929 הילד הרביעי לשלמה ושמחה,  שמות אחיו ואחיותיו הם, דוד, נעים, נוגה, יפה ויעקב. שם המשפחה במקור היה חזמה אך עוברת לגבעוני, על שם הגבעונים שהיו אנשים פשוטים וצנועים, חוטבי עצים ושואבי מים.כשישבתי עם סבי מאיר לדבר, נהג לספר לי על חיי משפחתו בבגדד, הוא סיפר שלו ולמשפחתו היה בית גדול עם 4 חדרים וסלון גדול, באר מים בתוך הבית לנוי, ובגינה עצי דקל.

בביתם, תנאי החיים היו נוחים לתקופה, המים זרמו והיו דרכים להתחמם בימים קרים.

בבית היה תוכי שכל המשפחה אהבה, הוא היה מספר לי בהתלהבות שהתוכי היה מעיר אותם בבקרים בקריאות בוקר טוב וקורא בשמותיהם. התוכי הציל את המשפחה בזמן פרעות "ראשיד עלי". לפני הפרעות הגיע פקיד ממס הכנסה שראה את התוכי וביקש מאביו של מאיר שימכור לו אותו. אביו של מאיר-שלמה, סירב למכור את התוכי, מכיוון שכל המשפחה הייתה קשורה אליו מאוד, אך הוצע לו סכום כסף גבוה יותר, בעוד שהמצב הכלכלי היה לא כל כך יציב ולבסוף הפקיד קנה את התוכי ושם אותו בכלוב זהב, הילדים בכו והתעצבו. בסופו של דבר התוכי ברח וחזר אל המשפחה.

בזמן הפרעות הגיעו מוסלמים בכוונה לפגוע בבית המשפחה, מכיוון שהיו יהודים והמשפחה התבצרה על גג הבית בניסיון להתגונן, אך למזלם עבר ליד ביתם אותו הפקיד ממס הכנסה ושכנע את הפוגעים לא לפגוע בבית זה וכך ניצלה המשפחה.

למשפחה היה עסק, מאיר היה לומד ולאחר מכן מגיע אל המכולת של אביו ועוזר לו בעבודה וכך גם בחופשות. הוא למד בבית הספר הממשלתי "ראשיד" והיה היהודי היחידי בכיתה. הוא היה מספר על איך שהיה קורא בקוראן במסגרת השיעורים ושלט בשפה הערבית לפעמים אפילו יותר מהמוסלמים, הוא אמר שהמורה מאוד חיבב אותו.

המשפחה דיברה בערבית מפאת הסביבה בה חיו, אך היו יהודים שומרי מסורת. למרות שגדל בבגדד, נהג להתפלל יחד עם אביו בבית הכנסת באופן קבוע. הוא קיים טקס בר מצווה שנערך בבית המשפחה, בין נוכחים היו המשפחה ואורחים יהודים בלבד.

בשכונה בה גדל מאיר, חיו מוסלמים ויהודים יחד. כשהיה ילד קטן הוא הרכיב את אחיו הצעיר ממנו על האופניים מאחור ואחיו נפל ופתח את הסנטר, כאשר אביו שמע זאת הוא סילק אותו מהבית ובזמן שמאיר סולק מביתו השכנה המוסלמית שלו הזמינה אותו לישון בביתה ולשחק עם ילדיה, אז בבגדד היהודים והמוסלמים היו חיים בשלום יחד וללא הרבה הבדלים ביניהם, עד שהחלו פוגרומים כמו "הפרהוד", ו"ראשיד עלי", התנכלו ליהודים והיה קשה להמשיך לחיות שם.

בהיותו בן 16 הוא רצה לעלות ארצה, באופן בלתי חוקי ונתפס בגבול עיראק-טורקיה, שם נעצר והוכנס לבית הסוהר העיראקי. הממשלה העיראקית החליטה להעלות את גילו בשנתיים (לגיל 18) כדי לגייסו לצבא העיראקי, מאיר גויס והוגלה למחוז רחוק בעיראק, הוא הגיע אל הבסיס מאוחר בלילה ולא היה לו איפה לישון, הוא שאל מוסלמי שראה ברחוב  אם הוא יודע איפה יש בתים שמתגוררים בהם יהודים באזור והמוסלמי כיוון אותו. מאיר דפק על דלת אחת וקיבלו את פניו זוג צעיר עם ילדים קטנים, הם הכניסו אותו בשמחה רבה וביקשו שישב איתם, יאכל וילון שם כמה זמן שצריך.לאחר שהצליח לגבור על השלטונות העיראקים , חזר לביתו ונישא ליהודית בשנת 1950. החתונה נערכה בחדרם בבית בבגדד.  נולד להם בן בשם יואב, ועמו הם עלו לארץ בשנת 1951, על אף שמאוד אהבו את עיראק אך העדיפו לחיות בארץ לתמיד. זאת בעוד שרוב אחיו ואביו כבר היו בארץ, לחמו במלחמת העצמאות ותרמו רבות לפיתוחה של "בית אשל" משנת 1942.

כאשר עלו ארצה מאיר, יהודית ובנם הבכור, הם הגיעו לשער העלייה וחיו במעברה, תחילה באוהל ואז בפחון, לאחר מכן, גרו בבניין בשכונת "משכנות" בבאר שבע וכעבור תקופה, מאיר בנה את ביתם בשכונה ג'.

מאיר התקבל לקורס שוטרים אך נאלץ להפסיקו באמצע מכיוון שנולד לו בן שלישי ונפטר לאחר כמה חודשים עקב מום בלב. לאחר זמן מה חזר לקורס שוטרים, סיים אותו בהצטיינות ונהיה לאחד מעשרת שוטרי מרחב דרום הראשונים.

מאיר היה בוחן תנועה בדרום ולימד זהירות בדרכים בבתי ספר מבאר שבע ועד אילת, השתתף בתהלוכות וכנסים בנושא והיה מוכר ואהוב בקרב ילדים רבים שלימד.תלמידיו העניקו לו מתנות וכרטיסי ברכה להוקרה. בשלב מסוים בעבודתו, לימד שוטרים נהיגה. הוא היה פקודו וחבר קרוב של מי שהיה מפקד המרחב והמפכ"ל מר חיים תבורי ושל אליהו נאווי ראש העיר לשעבר.

כנס משמרות הבטיחות בקולנוע קרן לכיתות ו' 16.3.66

תהלוכת משמרות הבטיחות שנערכה בבאר שבע

תהלוכת משמרות הבטיחות שנערכה באילת לכיתות ו' ב-23.3.66

 מאיר שירת כ-25 שנים במשטרת ישראל ופרש לגמלאות בשנת 1975. במסגרת עבודתו במשטרה מאיר הגיע לדרגת רס"ר/

למאיר גבעוני חמישה ילדים, עשרה נכדים ושבעה נינים (אך בחייו הוא זכה לראות רק חמישה מהנינים).

מאיר נפטר בבאר שבע, בשנת 2017 בגיל 88.

שי בנו של מאיר, אשתו מרינה וילדיו רותם שחר ומיקה

הזוית האישית

מורשת מייסדי העיר- הקשר הרב דורי בבאר שבע שנת תשע"ט 2019 תיעוד: הנכדה רותם גבעוני תלמידת י"א ממקיף ו' עריכה לשונית : הגב' ליזט פרץ עריכת מבנה ותוכן: שוש לוי מובילת הנוער בפרויקט הקשר הרב דורי ,כיוונים באר שבע.

רותם: המון זמן רציתי להנציח את סיפור חייו של סבי. כתיבת התיעוד הסבה לי אושר, במהלך הכתיבה אספתי חומרים וסיפורים מארכיון טוביהו בבאר שבע ויצרתי קשר עם אנשים רבים. נהניתי ליצור קשר עם המשפחה המורחבת שסייעה לי בכך שהשלימה לי נתונים חסרים בסיפור. כנכדתו, אני מלאת הערכת כלפיו ויכולה להעיד שהיה סבא ואדם מצחיק, שמח, חברותי ואוהב ונהניתי תמיד להאזין לסיפוריו. הערצתי את סבי בחייו וגם אחרי מותו וכתודה לו כתבתי את התיעוד. תודה למשפחתי ששיתפה פעולה ותודה לכל מי שסייע לי להעלות את סיפורו של סבי