מאגר סיפורי מורשת

 לסבא שלי מצד אבי קוראים מאיר, השם מאיר הוא מהמילה אור, כשסבא נולד ההורים כל כך שמחו שמילא את הבית באור ולכן קראו לו מאיר.

בעבר היה נהוג לתת שמות על שם הסבא והסבתא, במקרה זה נתנו לי את השם מאיר כפי שקראו לסבי. בתקופה זו לא היה נהוג לקרוא לאדם בשם חיבה, הסתפקו האנשים בשמו הפרטי והטבעי והאמינו בכך. שם המשפחה ארזואן הוא מקורי ולא הרבה אנשים משתמשים בשם משפחה זה ולא נעשה שום שינוי בשם. מאחר ואני גבר ולא אישה, אז לא השתנה לי שם משפחתי ולא נעשה שינוי בשם.

נולדתי במרוקו מאחר ומרוקו הייתה ארץ לא מפותחת לא ידעו את תאריכי לידה בתקופה זו, זכרו רק את השנה ושנת לידתי היא 1935, הסימן שידענו לחגוג יום הולדת צנוע בחיק המשפחה זה היה לפי סימנים של החגים, למשל שהיה פורים ידעתי שיום הולדתי בתקופה זו.

מקומי במשפחה הוא האחרון הילד השישי היינו 3 בנים ו-3 בנות. האחים (הבנים) למדו והבנות עשו עבודת בית. גדלתי במרוקו ונולדתי בעיר שנקראת זגורה. בעיר זו שיחקו כמו במשפחה, הבנות הקטנות שיחקו בחולות ונהנו מזה, ואילו הבנים שיחקו במשחקי השתוללות כמו תופסת ומחבואים.

סבא מספר שהיה חדר אחד גדול לכולם ,ובלילה מצטופפים וישנים כולם על מזרנים ברצפה, האווירה היתה חמה ונעימה ביחד. ממש משפחה מלוכדת ואוהבת. בשכונה בה הוא גר היה קרוב לבית הכנסת ובית חולים.

החפץ שהיה אהוב על סבא זה גרעינים של פירות שהיו משחקים איתם, סבא גם אהב ללמוד תורה בבית כנסת. אהבתי מאוד כשהחגים קרבים , היו קונים לנו בגדים חדשים וההורים היו מקבלים את החג בשמחה ובאהבה והיו עורכים קניות של מאכלים טעימים ומיוחדים שאוכלים רק בחגים , אבא היה מתפלל וממלא את הבית בשירה ובחזנות. היינו משחקים אני ואחים שלי והיה ממש כייף.

מה שהיה מרגש אותי זה שאחיי הגדולים התחתנו והייתה מסיבה גדולה ומיוחדת ובעיקר שמחה קיימים הרבה מאכלים אצלנו בעדה שהם מאוד טעימים ומשמחים מה שהיה אהוב על ליבי זה קוסקוס ומאכל שנקרא "כרסה" זהו בצק רך וטעים שממולא בכל טוב, בבצל עגבניות גמבה וירקות מטוגנים שממלאים לתוך הבצק ומטגנים.

שירי ילדותי שהייתי שר, חביבי דיאלי של להקת שפתיים, אמי היתה שרה לי בשנתי. היום גם אני שר את השירים האלה שמחזירים אותי לזיכרונות הטובים. כשילדיי גם נולדו הייתי שר גם להם בערך זוכר את מילות השיר.

המשחקים שהיו באותה תקופה, זה משחקים שלא מצריכים לקנות אותם, כמו תופסת, מחבואים, משחק בחול וכו'. כיום משחקים את משחקנו בגנים בבתי ספר ובבתים.

למדתי תורה בעיקר ולאחר מכן עזרתי בפרנסת הבית כי המצב היה לא כל כך טוב.

האירועים שהיו משמחים אותי זה שלמדתי מקצוע בכוחות עצמי ועזרתי לפרנסת הבית, זה היה מאוד מספק ומשמח. האירוע העצוב היה שאחים שלי נפטרו וכיום נשארה לי רק אחות אחת חנה.

מקום עבודתי הראשון היה בבניה, כך רכשתי את המקצוע. עבדתי בארץ ישראל לאחר העלייה והמשכתי לעבוד באותו מקצוע. בחרתי את המקצוע כי לא היו אפשרויות אחרות והיינו צריכים לעזור בפרנסת הבית לא היינו מפונקים במה שהכניס כסף עשינו עסקתי במקצוע זה 55 שנים.

נסעתי לחול לפני מספר שנים וזה היה למרוקו – טיול שורשים, רציתי לראות היכן נולדתי והיכן גדלתי, ראיתי את הבניין שגרתי בו וכן את כל המקומות שגדלתי בהם. זה היה מאוד מרגש.

התחביבים שלי הם – ללמוד תורה, ללכת לבית הכנסת בעיקר להתפלל. אני גם יודע נהדר לבשל ונהנה מזה אוהב את הנכדים שלי ואוהב לפנק אותם ולקנות להם מתנות. אוהב גם לטייל בשווקים.

הכרתי את אשתי דרך חברים טובים בביתם, בשנת 1958 בארץ ישראל. לאחר תקופה לא ארוכה התחתנו בגיל 22. התחתנו בתוך חדר בצריף, לא דומה לאולם וסה"כ מוזמנים 10 איש, זאת הייתה חתונה מאוד צנועה ושקטה. לא היתה מסיבה אחרי החתונה ללא מצלמות, היה רק רב שערך את הטקס וחיתן אותנו. ולכן אין זיכרונות מהחתונה. הבאנו לעולם 5 ילדים מתוכם 4 בנות ועוד בן. יש לנו 10 נכדים ורוני היא הקטנה מכולם.

עיסוקי הראשי היה אב הבית המפרנס היחיד בבית ועבדתי בבניין. השכלתי היתה בעיקר מדברים שלמדתי בחיים בכוחות עצמי והחיים לימדו אותי איך להסתדר ואיך לשרוד את כל הקשיים. אני לא מצטער על שום דבר בחיים, גידלתי משפחה לתפארת עם כל הקשיים שהיו בדרך.

ילדיי ונכדיי גרים בארץ ישראל, אני נהנה מכל סוף שבוע לראותם וגאה בהם.

מנהגים במשפחתי – בפסח יש לנו את המימונה שזאת מסיבה אחת גדולה, אנו פותחים לרווחה את הבית וכולם מוזמנים לאכול מהמופלטות הטעימות והעוגיות המגוונות בכל מיני צבעים ומינים.

החגים החביבים עליי כל החגים, אך בעיקר – ראש השנה, ופסח כי בחגים אלו יש המון תפילות ואני אוהב את בית הכנסת.

הזוית האישית

אני אוהב את נכדתי מאוד הנכדה הכי מקסימה שיש….