מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאיזמיר לירושלים

סבא אליעזר והנכד יובל פוליטי
מוטה גור מבקר את סבא שנפצע
תולדות חייו של סבא אליעזר פוליטי

החיים באיזמיר
שמי אליעזר פוליטי נולדתי לרג'ינה ורבנו יום טוב באיזמיר שבטורקיה. גרתי בבית על הים עם 5 אחים,2 אחיות, ושני סבים וסבתות. חיינו חיים כמו של כל היהודים שומרי המסורת בקהילת יהדות איזמיר.
 
החיים היהודיים בטורקיה היו בנויים על עזרה הדדית, היה בית אבות ובית חולים קטן ליהודים עניים וסייענו להם בעיקר בחגים למשל בפסח כל העובדים  במחסן של המזון שהיה לנו היו מגויסים לאריזת חבילות מזון לעניים.
 
למדתי בבית הספר הטורקי "קראטש ליססי"(karatas lisesi), היה מורה אחד שהיה מלמד רק בשבת ובגלל שהיינו משפחה שומרת מסורת לא הייתי הולך בשבת, אז שיחדנו את המנהל "שיחליק" את זה ולא ילשין. בבית הספר התלמידים הטורקים היו מתעללים בתלמידים היהודים ובי לא היו מתעללים כי הייתי "המורה" של בריון הכיתה בכל המקצועות וגם הייתי טוב בכדורגל. בבית הספר היו תלמידים שבאו מהכפרים הרחוקים יותר, וחלקם היו מביאים נשק כמו סכינים, כשהמנהל היה בא לביקורת פתע הילדים היו מעבירים את הסכינים מתחת לשולחנות מיד ליד ואז זורקים מהחלון.
 
כשהייתי בן 11 פרצה מלחמת העולם השנייה, וכשהייתי בן 13 הצבא הגרמני כבש את יוון והגיעו עד האיים שקרובים לאיזמיר. אבי היה מהמארגנים של הברחת יהודים מיוון לאיזמיר באמצעות סירות בחשכת הלילה ושילוחם לארץ ישראל. בביתנו התארחו שליחי עליה כי בתי המלון היו מלאים מרגלים מכל מיני מדינות. אחי הגדול הלל היה שותף במחתרת ציונית שנקראה "נאמני ציון" .
 
החיים היהודיים היו בנויים מבית, בית ספר ובית כנסת. הממשל הטורקי היה פרו-גרמני (מושפע מהשלטון הגרמני) וכתוצאה מזה הטילו גזרות על היהודים בהטלת מס הנקרא "מס רכוש" בסכומים שאין לעמוד בהם, ומי שלא היה יכול לשלם עיקלו את כל רכושו ואם לא היה מצליח לכסות את חובותיו היה נשלח  לעבודות כפיה ב"אנטוליה". כתוצאה מכך הורי החליטו לשלוח אותי ואת הלל לישראל במסגרת עליית הנוער.
 
העלייה לישראל
 
עלינו על רכבת מאיסטנבול לחלאב שבסוריה משם לביירות שבלבנון ומשם הגענו לחיפה באוטובוסים. הדבר היחיד שידעתי בעברית זה להתפלל וגם זאת מבלי להבין, התגוררנו בבית משפחת גאון שהיו חברים של ההורים שנה שלמה וכעבור שנה כל משפחתי הגיעה לירושלים חוץ מסבתא מצד אמא וסבא  מצד אבא שנפטרו בטורקיה.
 
באותה תקופה בירושלים הבריטים פעלו נגד עליית יהודים לארץ באוניות, והיישוב היהודי התנגד לכך באמצעות פעולות מחתרתיות. עם השלמת לימודים בכיתה י בית ספר תיכון ושמו "מעלה" מאחר ולא הכרתי "בני התיישבות" עברתי לבית ספר "מקווה ישראל".
 
עם הקמת המדינה היה מחסור במזון בירושלים בגלל המצור שהערבים הטילו. הוקם משרד לאספקה וקיצוב לחלוקת מזון באמצעות תלושים.  כשהחלו המהומות התגייסנו כל הכיתה לפלמ"ח בתום הקרבות חזרנו ללימודים ונקראנו מחזור הפלמ"ח. חסרו לי 6 חודשים של שירות צבאי מלא ושהשתתפתי בהקמת יחידת "הנחל" עם ניסיון קרבי מהפלמ"ח, בנחל המחלקות היו מסודרות לפי הכשרות מהקיבוצים היתה מחלקה אחת של עולים חדשים מהרבה ארצות ובגלל שידעתי 5 שפות שונות, אני הייתי מאמנה של מחלקה זו. בגלל המחלקות היו מארגנות חברתית בהכשרות נאלצתי להביא למחלקה מדריכות לשירי ארץ ישראל לריקודי עם ולעברית. בסוף המחזור זו הייתה המחלקה המצטיינת.
 
אחרי שחרורי מהצבא הייתה תקופה בירושלים של חוסר עבודה אבי שהיה תעשיין בטורקיה התבקש על ידי ממשלת ישראל להקים בירושלים מפעל תעשייתי שיקלוט עובדים רבים. הוחלט להקים מטויה (מפעל לייצור חוטי כותנה) וצריך בה הרבה עבודת ידיים ובעקבות זאת נשלחתי לאנגליה ללמוד מקצוע זה. שהיתי באנגליה שנתיים וחצי ולאחר מכן הזמנו ציוד מתאים למפעל, במפעל עבדו ב-3 משמרות ובו 300 עובדים. וכל כמה זמן הייתי צריך ללכת למילואים ואחר כך התחתנתי, ונולדו לי 3 ילדים.
 
לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים בה נפצעתי בעליה על מוקש נגד רכב, עם ג'יפ עם תול"ר (תותח ללא רתע המתחבר על הג'יפ) נפצעתי ברגל והייתי בטיפול זמן רב בנתיים נאלצנו לסגור את המפעל מסיבות כלכליות. לשם החלמה לקחתי את המשפחה לצפון הארץ למושב "שבי ציון" שבו היו לי חברים מתקופת בית הספר. מאחר והקמנו אני ואחיי עסק כלכלי בתל אביב הייתי נוסע כל יום ברכבת הלוך וחזור ובשבי ציון נולד בני הצעיר. 
לאחר מכן עברנו לגור ברמת השרון. אחי הגדול הלל נפצע בעין במלחמת השחרור, אחי דוד נפל במלחמת ההתשה ואחי שם טוב נפטר ממחלה.
 
שלב שלישי בחיי – התחזקות האמונה
 
בזמן שגרנו ברמת השרון בני הבכור יוסף למד בבית ספר להנדסאים ברמת אביב לאחר שהשתתף בחוגי מחוננים, ובני השני והשלישי למדו גם כן בבית הספר ההנדסאי, בני הצעיר ביותר למד בבית ספר רגיל. חיינו כמשפחה רגילה אוהבת ישראל ומרבה לטייל בה בשבתות וחגים עד שבני הבכור סירב להשתתף בשבתות בגלל שהתעניין בידיעת הדת.
 
בתקופה זאת הופיעו ברמת השרון כמה כתות של כל מיני אמונות ואני חששתי שמא יתפס באחת מהן, הלכנו לרב של רמת השרון ובקשנו ללמוד מה זה יהדות הרב פתח בביתו חוג למתעניינים בדת. הבן הבכור היה חוזר מהלימודים אחרי ארוחת הצהריים נוסע לתל אביב לבית מדרש לבעלי תשובה. ושומע הרצאות יתר המשפחה חייה כמשפחה חילונית. בתום לימודיו בהנדסאי בני הבכור חסרו לו 6 חודשים לגיוס הצבא ונסע לירושלים לישיבת בעלי תשובה על מנת לבדוק מה תהיה דרכו לעתיד בנתיים בנינו בית ועברנו לגור בהרצליה. שבוע לפני הגיוס חזר בני מהישיבה והכריז שמצא דרכו בחיים. בצבא שיבצו אותו בבית ספר להנדסאים של חיל האוויר בתור מדריך במפרץ חיפה.
 
באותו הזמן גם אני התחלתי להתחזק באמונה ולאחר יום העבודה הייתי עובר דרך בני ברק ולומד בחוג של מתחזקים בדת בני סיים שירות צבאי וגם שירת בקבע ביום לאחר שעות ההדרכה היה לומד עם הרב של הבסיס ובערב נוסע לכפר חסידים להמשך הלימודים. בתקופה זו החליט שצריך להתחתן ובהמלצת הרב נסע לחיפה לסמינר לבנות חרדיות, ובחר באחת מהן ולאחר 3 פגישות בבית הרב ובביתו בנו של הרב החליט שהיא מתאימה לו לאישה. באחר מסופי השבוע שבא אלינו לביקור שבת סיפר מה שהיה שאלתי אותו מה מצא בה? עניין אותו שני דברים צניעות ויראת שמיים אז נתתי לו את ברכתי בינתיים עשיתי הסבה רוחנית, הפכתי לשומר מצוות והשתדלתי ללמוד תוך כדי עבודה. הבן התארס וכעבור זמן קצר התחתנו, ועברו לגור במגדל העמק בקהילה חרדית.
 
בשנת 1987 בהיותי בן 59 החלטתי לפרוש מהעבודה ולהתמסר לחיי יהדות. בשנת 1995 לקחתי על עצמי אתגר, להקים קהילה דתית בנוסח ספרדי וקיבלתי את בית הכנסת של מלון "דניאל" לפעילות לשם כך הייתי צועד כל שבת וחג לא משנה אם היה קיץ או חורף הייתי צועד 7 ק"מ הלוך ו7 ק"מ חזור. על מנת לקיים את התפילות יתר הילדים לא הלכו בדרכי אבל יש להם תודעה חזקה של הערכת האמונה ואהבת ארץ ישראל בלילות שבת הבנים והנכדים נפגשים אצלנו לקידוש לסעודת שבת ומכבדים כל אחד לפי דרכו. כיום יש לי 14 נכדים ו9 נינים בינתיים וכן ירבו! 
 
הקשר הרב דורי
משוב של סבא אליעזר: "יובל הקפדן, השקדן, האחראי, הסקרן בעל תכונות של מדות טובות. אני מודה לו על כך שהזכיר לי את מהלך החיים שלי שמזמן שכחתי לשם כך נאלצתי לחפור במעיין התמונות והתעודות. אנו חיים בתקופה שהמאורעות חולפות במהירות הבזק. כל חכמת החיים זה כיצד לגשת לבעיה, לראות את הצד החיובי של הזולת ולא את השלילי. כל חיי עברו באהבת ארץ ישראל ובגאווה שאני יהודי. ושוב תודה רבה לך על ההזדמנות שנתת לי להכיר מחדש את צור מחצבתי. ואני מאחל לך להיות בן נאמן למשפחה, לאהוב את ארץ ישראל ולזכור מאין באת".
 
משוב של הנכד יובל
"אני לא כל כך טוב בדברים האלה, אז אנסה. מאיפה להתחיל? קודם כל תודה רבה שהקדשת בשבילי זמן יקר וגדול מזמנך, אני לא יכול להסביר במילים כמה אני מודה לך על זה. זה לא מובן מאליו שמישהו יבוא וישקיע כל כך הרבה זמן גם אם הוא סבי. למדתי המון דברים עליך בתור ילד שלא ידעתי, ואתה לימדת אותי אפילו יותר דברים שישמשו אותי בחיים, כמו: שאין דבר העומד בפני הרצון. זאת למדתי מזה שהקמת בכוחות עצמך קהילה דתית ספרדית, בנוסף לכך למדתי שחייך לא היו פשוטים ולמרות כל הקשיים שהיו בדרך עמדת בהם באומץ לב גדול. אז לסיכום תודה רבה על הכל ובעיקר על זה שאתה סבי
נכדך יובל פוליטי".
 
העשרה
יהדות איזמיר: "קהילה היהודית בעיר איזמיר, השוכנת בחוף האגאי של טורקיה, הייתה אחת הקהילות הגדולות והמשגשגות באימפריה העות'מאנית. הקהילה החלה לפרוח במאה ה-17, והיוותה מרכז תורני ותרבותי חשוב של יהדות ספרד, וכן מוקד של פעילות מסחרית ותעשייתית".
 
טוויה: "טווייה היא תהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט. חוטים עם כיוון שזירה במעלה החוט בכיוון השעון נקראים בעלי שזירת-s וחוטים עם כיוון שזירה נגד כיוון השעון נקראים בעלי שזירת-z. סיווג נוסף של החוטים הוא לפי מספר הסיבובים ביחידת אורך. לפני הטווייה עצמה, עוברים סיבים טבעיים (צמר, פשתן, כותנה, משי וכדומה) ניקוי, יישור וצביעה במידת הצורך (סיבים סינתטיים אינם דורשים פירוק)". ויקיפדיה
תשע"ו, 2016
מורה מובילה אילת שחק

מילון

יהדות איזמיר
קהילה היהודית בעיר איזמיר, השוכנת בחוף האגאי של טורקיה, הייתה אחת הקהילות הגדולות והמשגשגות באימפריה העות'מאנית. הקהילה החלה לפרוח במאה ה-17, והיוותה מרכז תורני ותרבותי חשוב של יהדות ספרד, וכן מוקד של פעילות מסחרית ותעשייתית.

טוויה
טווייה היא תהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט. חוטים עם כיוון שזירה במעלה החוט בכיוון השעון נקראים בעלי שזירת-s וחוטים עם כיוון שזירה נגד כיוון השעון נקראים בעלי שזירת-z. סיווג נוסף של החוטים הוא לפי מספר הסיבובים ביחידת אורך. לפני הטווייה עצמה, עוברים סיבים טבעיים (צמר, פשתן, כותנה, משי וכדומה) ניקוי, יישור וצביעה במידת הצורך (סיבים סינתטיים אינם דורשים פירוק).

ציטוטים

”חכמת החיים זה כיצד לגשת לבעיה, לראות את הצד החיובי של הזולת ולא את השלילי.“

הקשר הרב דורי