מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי אלי דיין. אני בן 75, נולדתי בשנת 1947, אני יליד הארץ וכיום גר בנתניה.

אבי עלה מתימן בשנת 1933, אמי ילידת הארץ. הם הכירו בטבריה ונישאו בשנת 1942.

גדלתי בנתניה ובגיל 9 עברתי למושב שנקרא עמקה בגליל המערבי, ליד נהריה. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי שנקרא תחכמוני. המשחקים בהם שיחקתי בילדותי הם כדורגל, גולות, שבע אבנים, מחבואים ומחניים.

בצבא הייתי פלס, לוחם בחיל הנדסה. התגייסתי בגיל 17 ושמונה חודשים והשתחררתי בגיל 20 וחצי. עברתי שלוש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת של"ג (שלום הגליל).

הכרתי את אשתי בחתונה של חבר בגיל 21, התחתנתי בגיל 23 וחצי. יש לי ארבעה ילדים שקוראים להם: שרון, קרן, דנה ואמיר. יש לי 12 נכדים, שלושה נינים ועוד אחד בדרך, בע"ה.

אירועים מיוחדים שאני ומשפחתי חוגגים הם: חתונות, בריתות, חגים, ימי הולדת ועוד.

יצאתי לפנסיה בגיל 67, העיסוק העיקרי שלי בעשור האחרון הוא בישול הגורם לי הנאה וכיף לראות את כולם נהנים מהמאכלים שלי. אני מכין הרבה מאכלים טעימים וכמובן שילדיי יוצאים עם קופסאות מלאות מהמטעמים שאני מכין, המאפיינים את העדה שלנו כמו: לחוח, ג'חנון, מרק תימני, חומוס, שוויה ועוד.

מה ההבדל בין לחוח לבין סלוף

לחוח/סלוף – ההבדל בין שתי "הפיתות" התימניות – הלחוח והסלוף הוא במרקם. הלחוח הוא אוורירי יותר ומטוגן על צד אחד בלבד, נהוג לאכול אותו עם מרק וחילבה ואפשר לשלב אותו עם מלוח וגם עם מתוק כמו עם דבש וסילאן. לעומת זאת הסלוף היא פיתה תימנית המזכירה קצת לאפה עיראקית, אך היא יותר בשרנית ואפשר לאכול עם המרק או לנגב איתה חומוס וטחינה.

שוויה – גולאש בקר תימני, את השוויה בקר מכינים על אש קטנה והמרקם שלה דומה לחמין. ג'חנון/קובנה – פינוק של שבת בבוקר. מרק תימני – בימי החורף הקרים אני אוהב לפנק את משפחתי במרק חם וטעים, זהו מרק שיש לו טעם חזק של חוואיג' והרבה ירק.

החלום שלי היה להקים בית בישראל וכן הגשמתי את החלום.

הזוית האישית

מאור הנכד המתעד: היה לי כיף לעבוד עם סבא שלי ולמדתי עליו דברים חדשים.

סבא אלי: היה לי כיף לעבוד עם מאור ולתעד יחד איתו את סיפורי.