מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאושרים להיות כאן

מפגש הסיום של תכנית הקשר הרב-דורי
מפגש הסיום
החיים ברומניה עד גיל עשר והעלייה לארץ ישראל

נולדתי ברומניה בשנת 1954. יש לי אח שמבוגר ממני בשבע שנים.

המצב הכלכלי של הוריי ידע עליות ומורדות. אך גם בתקופות הטובות אסור היה לנו להפגין שאין לנו מחסור במזון ושיש הכול בבית.

גרנו בדירת שני חדרים, חדר אחד היה שייך סבתא, והשני להורים ולנו, הילדים.

 

לגדול במדינה קומוניסטית

המשמעות של לגדול במדינה קומוניסטית היא להיות תמיד עם ראש מורכן, לא לשאול שאלות, לא להביע דעות, לא לראות מחוץ למשבצת שאתה חי בה.

בכל מסגרת חינוכית יש תלבושת אחידה, גם בגני הילדים. בשעת יצירה כולם יוצרים את אותו הדבר, אם זה ציור, בנייה בפלסטלינה או כל משחק אחד. זה היה כמו פס יצור במפעל.

בית הספר היה מקום מאוד נוקשה, עם חוקים ועונשים חמורים. ובמקביל, רמת הלמידה הייתה מאוד גבוהה.

בכל פעם שמישהו מהילדים כעס עליי, ולא משנה מה הייתה הסיבה, זכיתי לקללה המקובלת: "יהודיה מסריחה, לכי לפלסטינה".

 

טקס אכילת תפוז

כילדה, זכור לי טקס אכילת תפוז בבית. וגם אותו קנינו לרוב עטוף היטב, כדי שהשכנים לא יראו, היות והמחיר היה תמיד בשמיים. התפוזים היו מיובאים מישראל. הטקסט אז התנהל כך: אימי הייתה מגררת את הקליפה הכתומה ושומרת את הגרגרים הזעירים כתבלין לאפיה. שכבה שנייה של הקליפה מקלפים ומייבשים על הקמין, לטיהור הבית. את השכבה השלישית, הקרובה לפלחים, אכלו ההורים, ואילו התפוז עצמו חולק בין אחי לביני במשך יומיים או שלושה. והאושר היה עצום.

תמונה 1
קטיף תפוזים בפתח תקווה בשנות ה-30 של המאה ה-20

 

משחקים לא ממש היו לנו. אני בורכתי באמא תופרת, והיו לי שאריות בדים, שמחלקם סבתא תפרה לי בובות ובחלק מהבדים שיחקנו כיד הדמיון. אמנם הייתה לי "בובה אמיתית" ליד המיטה, שזכורה כי כגדולה מאוד, אבל לא יכולתי לשחק איתה עם חברות, שמא תיהרס.

 

העלייה לארץ ישראל

באמצע כיתה ג' הודיעו לי הוריי שאנחנו עוזבים את רומניה ועולים לארץ ישראל. התחילה מכירת הריהוט וכל שאר הדברים שהיו בבית. למבוגרים הייתה זכות לשלוח ארגז עץ – ובתוכו כלי בית, מצעים, מגבות ובגדים – ששמשקלו לא יעלה על 80 ק"ג. מי שטרם מלאו לו 18 היה זכאי לחצי המשקל.

בתחילת חודש אפריל 1964 יצאנו בטיסה לכיוון איטליה (נאפולי) ולאחר מספר ימים העלו אותנו על אוניה בשם "תאודור הרצל" שהביאה אותנו לנמל חיפה. לא הבנו למה כולם מאושרים ומדוע חילקו לכל אחד מאיתנו סיכה שכתוב עליה מספר 16, עד שהוסבר לנו שהגענו בדיוק ביום העצמאות ה-16 של מדינת ישראל. פקידי הקליטה הנפיקו לכולנו תעודת עולה ושינו לנו – "עברתו" – את השמות שלנו מבלי לשאול אותנו, להתייעץ או לחפש תרגום. רק לפי הצליל.

בנמל חיפה העלו אותנו למונית שהביאה אותנו למעברה של פרדס חנה. הוריי התייחסו לצריף שקיבלו כאילו הייתה זו הווילה הכי מפוארת שיכולה להיות. אנשי הסוכנות המקומיים חילקו לנו מיטות ברזל ומזרנים ממולאים בקש. כמובן היתה פתיליה ועששית. כמו כן קופסת קרטון עם מספר מצרכי מזון בסיסיים וסיר אלומיניום לבישול. כאן גיליתי לראשונה את  הבננה, שאני מאוהבת בה עד היום. כאן הייתה הפעם ראשונה שראיתי וטעמתי את הפרי הזה.

הוריי קיבלו את העבודה הראשונה שהציעו להם, אחי התגייס לצבא לאחר כחצי שנה ואני המשכתי את כיתה ג.

ברומניה קראו לי "יהודיה מסריחה", אבל גם כאן זכינו לקריאות לא נעימות הפעם של "רומני גנב" ולצחוק על הלבוש שלנו. אבל, למרות זאת, הייתי מאושרת כאשר קיבלתי שקית עם בגדים מודרניים של הארץ.

 

החיים בארץ

לבית הספר וחזרה הלכנו כמובן ברגל, חצי שעה לכל כיוון, בכל מזג אוויר.

בצריף, עם רדת החשכה, התחלנו לרוץ אחרי הג'וקים שהשתוללו חופשי. גם ה"פומפה" עם הפליט לא עזרה. בכל שיחה ההורים היו חוזרים ואומרים כמה הם מאושרים להיות כאן, להמשיך לגדל אותנו בארץ ללא חשש של התבוללות עם הגויים.

את ימי ההולדת ובת המצווה חגגנו עם חצי פיתה מרוחה בממרח שוקולד, מעט בייגלה וסוכריות טופי .

כאן בארץ הוריי היו צריכים להתמודד לא רק עם דאגות כלכליות, אלא גם  עם שפה זרה ודאגות בטחוניות. היות והם לא ידעו את השפה, הייתי צריכה לתרגם להם את מהדורות החדשות, עם כל ההסברים והתיאורים.

בשעות הערב היו מתאספים כל דוברי הרומנית, כאשר חלקם מצויידים ב"טרנזיסטורים", ומאזינים לרבע שעה של חדשות בשפה הרומנית.

את חוויית המלחמה חוויתי לראשונה בשנת 1967, במלחמת ששת הימים.

 

המשפחה שלי

בגיל עשרים ואחת התחתנתי עם בן השכנים שגרו קומה מתחתינו.

לאחר שנה נולדה לנו הבת הבכורה (ולאחריה עוד שלושה ילדים).- סימה שהביאה לעולם אותך, יפה שלי, לוחמת מלידה ועוד שני אחים מהממים ומדהימים.

היום אני סבתא גאה ומאושרת עם שבעה נכדים.

 

הזוית האישית

מאחלת לך, יפה שלי, את כל האושר שאפשר. למרות שלא כל האנשים יפים וטובים, החיים נפלאים. בטוחה שתעשי את הבחירות הנכונות שלך, כמו שהוכחת  עד עכשיו, ותישארי רק עם הזכרונות היפים והנעימים. אוהבת אותך עד בלי די. סבתא מרים.

מילון

טרנזיסטור
בשנות השישים טרנזיסטור היה השם הנפוץ לרדיו טרנזיסטור, מקלט רדיו נייד

ציטוטים

”בכל שיחה ההורים היו חוזרים ואומרים כמה הם מאושרים להיות כאן, בארץ ישראל“

הקשר הרב דורי