מאגר סיפורי מורשת

ילדות באוקראינה

נולדתי בעיר קטנה בשם לוצק, בכורה מבין שלושה אחים.

מה שזכור לי מעיר זו אלו הנופים המשגעים ואני זוכרת את הנהר בקרבת הבית שבחורף היה קופא ואנו היינו עושים סקי על הקרח.

בגיל ארבע עברנו משפחתי ואני לגור בעיר גדולה בשם לבוב הנמצאת בגבול עם פולין והונגריה.

בגיל שבע למדתי בביית ספר  17 שזה בית ספר כללי. למדו שם יהודים ונוצרים. היו לי חברים רבים נוצרים ויהודים שעם חלקם אני בקשר עד עצם היום הזה.

החברה הכי קרובה אליי מאותה תקופה שמה רוז, היא גרה בארה"ב. לאחר מכן עברתי לתיכון מ"ס 5 יחד עם אותה חברה.

את החגים חגגנו בסתר כי גרנו בין הגויים ואסור היה לשמור על המנהגים.

אהבה ונישואים

סיימתי את לימודי התיכון ולמדתי באוניברסיטה מתמטיקה. באחת מהמסיבות שנערכו שם פגשתי את ולדימיר (זאב) מיד נוצר חיבור והיינו לחברים במשך שנתיים ולאחריהם נישאנו.

עלייה

בשנת 1976 נולד בני צביקה.

בשנת 1990 התחיל בלגן באוקראינה התחיל "הפריסטרוייקה" (שינויים שעשה גורבצו'ב): גורבצו'ב אפשר חופש ביטוי לאזרחים, מה שהצמיח לימים אנטישמיות מצד גורמים שעד אז לא העזו להשמיע קולם.

זכורה לי תקרית אחת חמורה בה בעלי יצא לסיבוב עם הכלבה וניגשו אליו שני אנשים אוקראינים שאמרו לו :"יש לך 24 שעות לעוף מהמדינה שלנו למדינה שלך". תקרית זו הזכירה לי סיפורים ששמעתי מסבתי על פוגרומים שעשו ביהודים ולכן החלטנו לעזוב הכל ולעלות לא"י.

שלושה חודשים לאחר התקרית עזבנו את אוקראינה.

ההגעה לא"י

לעלות לארץ זה היה חלומה של סבתי שלא זכתה לממשו.

כשהגענו לשדה התעופה בארץ, אספו אותנו חברים שכבר גרו כאן, לעיר עכו.

שכרנו 4 משפחות דירה ברחוב בן יהודה בה גרנו במשך שנה, לאחר מכן קנינו דירה בשכונת בן גוריון בעיר.

בתחילה היינו באופוריה ראינו הכל בוורוד והאמת היא שעד היום אנו שמחים שהגענו לארץ הקודש ואנחנו מאוד נהנים מהחיים בה.