מאגר סיפורי מורשת

הורי, יעקב וזלדה שנור, הוריהם וכל משפחתם נולדו וגרו במדינה בשם פולין שנמצאת במזרח אירופה וחיו בעיר ששמה זמושץ' אימי היתה תופרת בגדים אבי היה מעצב ותופר נעליים. נולדתי ב-5 באוגוסט שנת 1945, בעיר ששמה ג'יזק ((jizzakh  אשר נמצאת באוזבקיסטן (אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר). בשנת 1939 ב-1 בספטמבר הגרמנים הכריזו מלחמה, תחילה על פולין ובהמשך על כל אירופה וכמעט על כל העולם.  הגרמנים כבשו את פולין וכן נכנסו לעיר מגוריהם של הורי.

 

בשנת 1940 הורי הרגישו שלחיות תחת הכיבוש הגרמני לא יהיה טוב והחליטו לברוח מעיר מגוריהם אל מעבר לגבול הרוסי בתקווה ששם יהיה להם יותר טוב. הורי ביקשו ממשפחות האחים של אבי שיצטרפו אליהם, והם לא באו, הם ורוב יהודי זמושץ' נרצחו ע"י הגרמנים הנצים.             

 

הורי עם בתם (אחותי הגדולה) ברטה בת השנתיים ברחו לעיר ושמה לבוב lwow), שנמצאת באוקראינה. בלבוב התרכזו המוני בורחים מהגרמנים. העיר לבוב לא הצליחה להכיל כל כך הרבה פליטים לכן השלטונות שלחו את כולם למחנות עבודה שבתוך ברית המועצות, לסיביר. סיביר הוא אזור שהטמפרטורה בחורף מגיעה אף ל- 40 מעלות מתחת לאפס וגם המזון היה בצמצום. הם שוכנו במחנה עבודה בסביבות העיר קרסנויארסק (krasnoyarsk).             

 

לאחר כשנתיים של עבודה ביערות אפשרו השלטונות הרוסיים להורי ולעוד אנשים כמוהם לעזוב. הם נסעו לכוון דרום, לאזורים ששם היה חם והיה אוכל בשפע. הורי הגיעו לאוזבקיסטן לעיר ג'יזק  jizzakh כאן אבי (סבא של אימא שלך) עבד במקצוע שלו ויצר נעלים עבור יחידה צבאית רוסית שהיתה ממוקמת בסביבה. כאן אני נולדתי.  עם סיום מלחמת העולם השנייה בהיותי בן כחצי שנה, חזרו הורי לפולין. הורי לא יכלו לחזור לעיר שבה התגוררו לפני המלחמה (זמושץ') היות והבתים שלהם נחרבו במלחמה. התישבנו בעיר ושמה וורצלב (wroc?aw) שנמצאת באזור ושמו שלזיה התחתית. (האזור סופח לפולין לאחר מלחמת העולם השניה מגרמניה).

 

במקום הזה גדלתי והלכתי לבית הספר עד כתה ה'. רוב התלמידים בבית הספר היו יהודים, מרביתם כאלה שהוריהם ניצלו בזכות זה שברחו לרוסיה עם פרוץ מלחמת העולם השניה וחזרו לפולין. בשנת 1956 שלטונות פולין נתנו את האפשרות ליהודים הרוצים בכך לעזוב ולהגר לישראל. עזבנו את עיר מגורנו ורצלב ונסענו ברכבת לורשה עיר הבירה של פולין. בורשה קבלנו את כל המסמכים כדי לעזוב ונסענו דרך צ'כיה לוינה בירת אוסטריה ומשם בטיסה לארץ.             

 

עלינו ארצה בתאריך 23/12/1956. מהמטוס שהגענו בו ארצה ולאחר הרישומים, הסוכנות היהודית הביאה אותנו לבאר שבע לשיכון ה'. באר שבע היתה עיר מתפתחת, מקום בו שיכנה הסוכנות היהודית את העולים החדשים שעלו ארצה. בבאר שבע הלכתי לבית ספר והתחלתי ללמוד עברית. אחותי הגדולה, ברטה, שהיתה עם עליתינו ארצה בת 18 נסעה לקיבוץ נגבה לאולפן ללמוד עברית. לאחר האולפן למדה בטכניון בחיפה. העיר באר שבע היתה מרוחקת ממקומות פרנסה ולאבי לא היתה עבודה, לכן נאלצנו לעבור לגור במרכז הארץ ששם לאבי היתה עבודה. אבי מצא עבודה במקצועו.  

 

בקיץ 1957 עברנו לגור בנתניה במעברה ששמה היה "דיור לעולה" לימים הפכה להיות "קרית נורדאו". לאחר שנה במעברה עברנו לגור בנתניה ברחוב הרב קוק. ה"צנע" היא תוכנית כלכלית שיושמה בישראל בשנותיה הראשונות בניסיון להתמודד עם מחסור בכסף לרכישת מזון עבור אוכלוסיית המדינה שהוכפלה בין השנים 1951 – 1949עם גלי העליה לארץ.  במסגרת התוכנית הונהגה שיטת קיצוב לשורה של מצרכים חיוניים. כל בית אב קיבל פנקס נקודות, שהקנה לו זכאות לרכוש מוצרי יסוד כגון שמן, סוכר בשר ומרגרינה. תוכנית הצנע הוכרזה במאי 1949  עד לביטול רוב ההגבלות בשנת 1953.ב- 1959 הודיע שר המסחר התעשיה פנחס ספיר על ביטול משטר הצנע והקיצוב.  

 

כשעלינו ארצה זה היה בסוף תקופת הצנע ועדיין היו תלושי מזון. אני זוכר שהיו עדיין תלושים לביצים, בשר וסוכר, והיו תורים בחנויות על מנת לקנות את מצרכי היסוד. במעברה נפתחה שלוחה של בית ספר "מסילות" שבה למדו כל העולים החדשים, בבית הספר למדנו בעיקר עברית. לכיתה ח' עברתי לבית ספר "מסילות" שהיה ממוקם בשיכון "דורה" הסמוך ל"דיור לעולה".  

 

עם סיום כיתה ח' הלכתי לבית ספר תיכון "אורט" נתניה (לימים "יד לבוביץ'"), שם למדתי 4 שנים במגמת חשמל. בתור עולה חדש היה די קשה ללמוד בגלל מגבלת השפה שלא היתה מוכרת לי. בתום לימודי התיכוניים עברתי ללמוד בבית ספר להנדסאים שליד הטכניון בחיפה. שם למדתי שנתיים להיות הנדסאי חשמל.בתאריך 6/8/1966 התגייסתי לצבא. שרתתי בחיל החימוש בתור חשמלאי טנקים ורכב קל.  

 

השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל.  במלחמת ששת הימים שרתתי בסדנא לתיקון רכב וטנקים (סדנא היא כמו מוסך לתיקון רכב צבאי). לשם הביאו כל רכב וטנקים שהתקלקלו בזמן הבקרבות. במלחמת יום הכיפורים עם האזעקה שהיתה באמצע היום, גייסתי חיילים מהחטיבה שבה שירתתי שלחתי אותם באוטובוסים ליחידותיהם, ובתום הגיוס נסעתי גם אני ליחידה שלי. לאחר הצטידות עלינו לרמת הגולן שם תוך כדי קרבות קשים תיקנו טנקים שנפגעו או התקלקלו.    

 

במלחמת שלום הגליל אשר התנהלה בשטח לבנון, היחידה שלנו היתה מוצבת ברמת גולן למקרה תתפתח גם שם מלחמה. בשנת 1970 התחלתי לעבוד ב"התעשייה האווירית לישראל", במחלקה לניסויי טיסה. במחלקה הזאת הינו מתקינים במטוסי ניסוי ציוד לבדיקה של תפקוד המטוס. מטוס ניסוי הוא מטוס ראשון בסדרה של מטוסים חדשים או משודרגים שעליהם מתקינים אביזרים וציוד שמשדר למרכז בקרה על הקרקע אותות עם נתונים על ביצועי המטוס. המטוסים שעליהם עבדנו היו מטוסי קרב: "מירז'", "פנטום", "לביא" (ה"לביא" הוא מטוס הקרב שפותח בתעשייה האווירית מתחילתו ועד סופו המוצלח ויצורו הופסק בגלל לחצים פוליטים). עבדנו גם על מטוסים אזרחיים:מטוסי בואינג, "אסטרה", "ווסטוינד", "גלקסי" ועוד…             

 

בשנת 1995 עברתי לעבוד במפעל היצור של התעשייה האווירית שבו בונים מטוסים חדשים מסוגים שונים. שם עבדתי במחלקת רכש ויצור חוץ של החלקי המטוסים, אביזרים וכלים להרכבת המטוסים. עד ליציאתי לגמלאות בשנת 2008 לאחר עבודה של 38 שנות עבודה.

 

אבא שלי היה במקצועו מעצב וייצרן של החלקים העליונים של הנעלים. אמא שלי הייתה עקרת בית.  אחותי, במקצועה מהנדסת מזון עבדה במחקר בנושאי מזון שונים בטכניון בחיפה ויותר מאוחר עבדה בתור מנהלת מעבדה בסמינר "אורנים" בקרית טבעון. אחי במקצועו מהנדס לאלקטרוניקה עובד בתעשייה האווירית.

 

סבתא ואני היינו בחברה אחת עם חברים מבתי ספר תיכוניים שונים בנתניה ויצאנו למסיבות משותפות, בסיום המסיבה היתי מלווה את סבתא הביתה וכך הקשר התהדק. באותו הזמן סבתא למדה בשנה השניה בסמינר למורים בית ברל בישוב "צופית" ליד כפר סבא. בתום הלימודים אחרי כשנה של הכרות התחתנו זה היה ב- 16 לאוגוסט שנת 1970   לאחר סיום הסמינר החלה סבתא לעבוד במשרד החינוך. בשנה הראשונה קבלה משרה בקיבוץ משמר השרון. בשנה שלאחר מכן עברה לעבוד בבית ספר בשכונת עין התכלת בנתניה. במקום הזה עבדה עד אשר במשרד החינוך הוחלט לסגור את בית הספר בגלל במיעוט בתלמידים.             

 

סבתא יצאה לשנת שבתון שלאחריה עברה לבית ספר "מסילות" בשכונת דורה בנתניה. לאחר עבודה של 16 שנים בבתי ספר יסודיים נסעה סבתא לעיירה בשם צ'למספורד ליד לונדון באנגליה על מנת להשלים את התואר האקדמי בחינוך. עם חזרתה עברה ללמד מדעים בבית ספר תיכון אורט "יד ליבוביץ' " בנתניה. לאחר שעבדה 32 שנות הוראה פרשה לגמלאות.

 

נולדו לנו 3 ילדים: ענת, מיה, תומר. בתנו הבכורה, ענת נולדה ב- 30/11/1972. ענת  גרה במושב בני עטרות לה 2 ילדים: הבן גל הוא הנכד השלישי ובת נועם היא הנכדה רביעית. בתנו השניה מיה  נולדה ב- 23/7/1976. מיה  גרה במושב צור משה ולה 2 ילדים: הבן אילון הוא הבכור שבנכדינו ובת נוי היא הנכדה השניה. בנינו תומר נולד ב- 17/5/1986. תומר גר בבוסטון בארצות הברית.

 

היום סבתא שלך ואני גמלאים מבלים עם הנכדים, עוזרים להורים שלכם לטפל ולגדל אתכם. מתאמנים בחדר כושר ושוחים בברכה, מטיילים בארץ ובעולם. 

 

"אני מאוד נהניתי לעשות את המצגת עם סבא, למדתי מלא דברים חדשים כמו: על הילדות של סבא ובמה המשפחה שלו, עבדה, באילו מלחמות הוא נלחם ובמה הוא עבד.  

אני מאוד נהניתי!!! 

 

"היה מאוד מעניין לשתף את הנכדה נוי בחוויות הילדות שלי ושל משפחתי. נהניתי מההתעניינות של נוי במשפחה הרחבה שלנו.

 

"התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"א (באנגלית: israel aerospace industries בראשי תיבות: iai) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל. משרדיה ומתקניה של התעשייה האווירית נמצאים בחלקו המזרחי של נמל התעופה בן-גוריון על פני שטח של כ-2,000 דונם. בנוסף, קיימים מפעלים ביהוד, באשדוד, בבאר יעקב, בבאר שבע, בשדה התעופה עטרות וברמת הגולן. נכון לשנת 2012 מועסקים בחברה כ-16,500 עובדים, רובם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, בנוסף מועסקים עוד כ-3,400 עובדים מקומיים בחברות קשורות וחברות בת ברחבי העולם. הכנסות החברה הסתכמו בשנת 2015 בכ-3.7 מיליארד דולר". ויקיפדיה

 

תשע"ו, 2012