מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאוזבקיסטן לישראל בגיל שנתיים

רבקה מאיר ומעיין בתכנית
רבקה ומעיין מתעדות סיפור 2008
סיפורה של רבקה מאיר

נולדתי בשנת 1932 באוזבקיסטן. עלינו לארץ בשנת 1934, כאשר הייתי בת שנתיים. במשך שנתיים נדדנו בדרכים, בקבוצה שמנתה חמישה זוגות צעירים. הגענו לארץ דרך פרס ואחר כך עיראק, ירדן ואז הגענו לישראל.

בהגיענו לישראל, גרנו תקופה קצרה ביפו אחר כך עברנו לגור בשכונת מחלול בתל אביב, עד לשנת 1945. שכונת מחלול: "שכונת מחלול הייתה שכונה שהתקיימה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר, במקביל לרצועת חוף הים, ונתחמה מעט דרומה מרחוב גורדון ומעט צפונה משדרות קק"ל (כיום שדרות בן-גוריון). שמה של השכונה הוא מושג בדיני הקרקעות העות'מאניים, על פיו קרקע לא-מעובדת היא "מחלול". (ויקיפדיה)

אחותי שושנה נולדה בארץ בשנת 1935 ואחותי עליזה נולדה בשנת 1936. בשנת 1943 עברנו לגור בשכונת שפירא ונולדו לי עוד שתי אחיות. רותי נולדה בשנת 1945 ואחריה ירדנה בשנת 1947. בשנת 1944 עברנו בתוך שכונת שפירא לבית אחר, גרנו ברחוב שפר קליין, היום זה רחוב בר-יוחאי. היה לנו שם בית עם חצר ובחצר הייתה גפן גדולה ויפה שנתנה פירות משובחים בעונה. היו עצי פרי נוספים: בננות ועץ שסק (סקדוניה). בגינתנו המטופחת פרחו אמנון ותמר וורדים, שושנים ושתילים של ריחן. אבי קישט את סביבת הערוגות בלבנים כך הייתה לנו חצר מאוד נקייה והשטחים הפתוחים היו מכוסים בחול כורכר, שאם משקים אותו כל ערב במשך הזמן הוא נהיה כמו שביל אבן. בכל יום היינו מטאטאים ואחר כך משקים. אבא שלי מאוד הקפיד שביום שישי אחרי הצהריים לא תהיה כביסה בחצר.

בשנת 1947 הכריזו באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, באותו לילה פרצה מלחמת השחרור. אני זוכרתשמאוד פחדנו אך לא ידענו מה לעשות, לא היו מקלטים ולכן לא היה לאן לברוח. אני זוכרת שהיינו עומדים על אדן החלון ורואים את הכדורים שורקים מעלינו. ביום שלפני כיבוש יפו נתבקשנו לעזוב את השכונה, בגלל הקירבה לרחוב המסוכן.

בה' באייר 1948, כאשר נגמרה המלחמה ודוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, יצאנו לרחובות וצעקנו: "מדינה עברית, עלייה חופשית".

בילדותי המדינה הייתה מאוד קטנה, לאנשים אז לא היה רדיו בבית, בקושי היה אוכל בבית. הבתים היו בנויים ככה שהשירותים היו בחצר, משותפים לכמה דיירים וכמו כן היה מקלחון שגם היה שייך לכל הדיירים והיינו מחממים מים בפרימוס.

כאשר הייתי ילדה קטנה היינו משחקים בחבל, שני חבלים, מחבואים, קלאס, איקס מיקס, תופסת. היינו יושבים בחצר ומספרים בדיחות, רוב הבדיחות היו על הרשלה. בילדותי אוכל מבושל בדרך כלל היה רק בשבת ובחגים. באמצע השבוע היינו אוכלים ביצה, צ'יפס ולחם עם ריבה. אמי הייתה מכינה ריבה מפירות וכובשת זיתים לבד בבית. אף פעם לא התלוננו, היינו שמחים בחלקנו.

בשבתות הייתי מבלה אצל סבתי שהייתה גרה בשכונת "פלורנטין". את רוב החגים היינו חוגגים עם חברו של אבי ומשפחתו, החגים היו מאוד צנועים.

סיפורה המלא של רבקה מאיר בספר התכנית "ממעיין חיינו" 2008.

הזוית האישית

סיפורו של רבקה מאיר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז לתלמידים מחוננים, ידיד במכללה האקדמית תלפיות בתל אביב בשנת תשס"ח, 2008. הסיפור תועד ופורסם בספר " ממעיין חיינו" בעריכתם של המורה מוביל התכנית דוד וצלר ומנהלת המרכז יהודית גדנקן.

רבקה מאיר והתלמידה מעיין קפש בתכנית הקשר הרב דורי 2008

תמונה 1

מילון

שכונת מחלול
שכונת מחלול הייתה שכונה שהתקיימה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר, במקביל לרצועת חוף הים, ונתחמה מעט דרומה מרחוב גורדון ומעט צפונה משדרות קק"ל (כיום שדרות בן-גוריון). שמה של השכונה הוא מושג בדיני הקרקעות העות'מאניים, על פיו קרקע לא-מעובדת היא "מחלול". ויקיפדיה

ציטוטים

”"מדינה עברית, עלייה חופשית".“

הקשר הרב דורי