מאגר סיפורי מורשת

משפחת אלון לדורותיה היא אחת המשפחות הוותיקות בתקומתה של מדינת ישראל והיא סמל ודוגמא למיזוג גלויות והשתלבותם של בני המשפחה בהוויה הישראלית ובניית המדינה שבדרך.

אני, יובל, דור שביעי בארץ למשפחה עניפה שעשתה רבות לבנייתה של המדינה ולחוסנה.

סיפורה של המשפחה בארץ ישראל התחיל בתחילתה של המאה ה – 19, כאשר ג׳וזף בוסקילה יחד עם אישתו לידיסיה בוסקילה הגיעו ארצה מצפון אפריקה והתיישבו ביפו ונולדו להם שני ילדים: יעקב בוסקילה שנולד בשנת 1838, וסלומון בוסקילה שנולד בשנת 1840. סלומון התחתן עם עזיזה אבקסיס ונולדו להם 11 ילדים. אחת מבנותיהם הייתה חנה בוסקילה שנולדה ביפו בשנת 1870.

כשהמשפחה חיה ביפו, הגיע לחופי יפו מהגר יהודי גרמני מגרמניה אשר הגיע לנמל יפו ומשפחת בוסקילה אחסנה אותו בביתה מאחר והוא היה ערירי ובודד. שמו היה יעקב אליעזר הופמן. לימים, יעקב התאהב בחנה, וחנה הפכה להיות הסבתא רבתא של משפחת אלון.

ליעקב ולחנה הופמן נולדו שני ילדים: אסתר הדסה הופמן אשר נולדה בסוף המאה ה – 20, ושלום הופמן אשר נולד בשנת 1907. אסתר נישאה ליהודה שקלרש אשר נולד בפולין ועלה ארצה. לאסתר ויהודה נולדו שבעה ילדים.

אחת מבנותיהם הייתה שולמית שקלרש שנולדה בשנת 1913, שגדלה בילדותה בשכונת נווה צדק ביפו תל אביב והיא הייתה מהילדים הראשונים של העיר תל אביב, היא למדה בבית ספר לבנות בנוה צדק. היא הייתה פעילה בתנועת בית"ר, הייתה פעילה באצ״ל ונשלחה להכשרה ביער חדרה מטעם האצ״ל. שם היא הכירה את משה באומן, יליד 1913, שהגיע בראש קבוצה של נערים בית"רים מריגה בלטביה.

הקבוצה עלתה ארצה בשנת 1930 ונשלחה להכשרה מטעם האצ״ל ביער חדרה, ושם, בנסיבות אלו, הכירו סבא וסבתא רבתא שלי (יובל) שהיא ילידת הארץ. עם גמר ההכשרה הם נישאו והחליטו להצטרף לקבוצה של ביתרים מההכשרה ולהקים את המושב רמת טיומקין, בחולות נתניה. סבא רבא שלי היה ממקימי המושב והיה המזכיר של המושב. פרט לעבודות מזדמנות, סבתא רבתא שולמית הייתה עקרת בית, וסבא רבא משה שהקים את המשק במושב שימש במקביל מנהל תחנת הניסיונות אילנות של משרד החקלאות.

סבא רבא וסבתא רבתא שולמית ומשה אלון

לסבתא שולמית ולסבא משה נולדו ארבעה ילדים: אהוד אלון שנולד בשנת 1939, סבא שלי יעקב נולד כאח תאום להדסה בשנת 1944, ואסתר (קיקה – כינוי חיבה), האחות הצעירה נולדה בשנת 1947. בביתם של שולמית ומשה, החינוך היה חינוך של לקיחת אחריות ומעורבות של הקטנים כגדולים בעבודה במשק, בלימודים ובאירועים הפוליטיים והמדיניים במדינה. לכל אחד מהילדים היה תפקיד ואחריות מוגדרת במשק. סבא יעקב היה אחראי על הטיפול וההשקיה של המטעים.

סבי יעקב ואחותו התאומה הדסה

אהוד, הבכור, היה מדריך ושליח בתנועת הנוער ״הנוער העובד והלומד״ ועם גיוסו לצה״ל התגייס לחטיבת הנח"ל. עם שחרורו למד כלכלה וסטטיסטיקה. לימים, עבד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והיה כלכלן בכיר וסמנכ״ל בחברת תדיראן, כולל שליחויות בחו״ל. הדסה, אחותו התאומה של סבי יעקב, הייתה מוכשרת באמנות ועד היום עוסקת באמנות כולל הוראה באמנות. היא הייתה בנוסף מורה לספרות. אחותו הצעירה של סבי, קיקה, עשתה תואר שני במנהל חינוכי והייתה יועצת מאוד מוערכת במשרד החינוך.

סבי, יעקב, החל בגיל 13 את לימודיו בפנימיה צבאית של חיל הים בשביל להקל על מצוקת הדיור בביתנו הקטן במושב. הפנימייה הייתה עם משמעת ברזל, כאשר הדגש היה על המשמעת הצבאית, לקיחת האחריות ויכולת עבודה בצוות.

עם סיום לימודיו בפנימייה הצבאית, הצטרף סבי לקורס חובלים בחיל הים, אחד הקורסים הטובים בצה״ל ,שאותו סיים בשנת 1964. עם סיום קורס חובלים הוצב סבי כסגן קצין תותחנות במשחתת חיל הים אח״י יפו. כעבור שנה הוא הוצב כסגן מפקד אוניית חיל הים אח״י נגה, ששימשה כאוניית האם של שייטת 13. בתקופת השירות על הנגה, סבי נישא לרות, סבתי, שאותה הכיר במהלך קורס חובלים במסיבה משותפת של חניכי הקורס עם בית הספר לאחיות ברמב״ם. לאחר גמר השירות על נגה סבי קיבל פיקוד על נחתת פ׳ 53. בשנת 1966 יצא סבי בראש משלחת של קציני חיל הים להשתלמות שנמשכה כשנה בצי הבריטי. עם פרוץ מלחמת ששת הימים, חזרה המשלחת ארצה וסבי הוצב כקצין התותחנות של המשחתת אח״י אילת.

המשחתת של סבא

לרוע מזלו, כשבועיים לאחר שהוצב על משחתת אח״י אילת, המשחתת הותקפה והוטבעה על ידי טילים שנורו מנמל פורט סעיד במצרים. על המשחתת נורו ארבעה טילים שמתוכם שלושה פגעו באונייה. סבי יעקב, שנפצע מהטיל הראשון והשלישי, מצא עצמו פצוע במים במשך שבע וחצי שעות עד שספינת חיל הים בפיקודו של חברו למחזור של סבי חילצה אותו ואז מסוק פינה אותו לבית החולים אסף הרופא. עם ההחלמה, סבי הוצב לתפקיד מפקד בית הספר למערכות נשק בבה״ד חיל הים.

כעבור שנה סבי צורף לצוות הקבלה של מערכות טילי הגבריאל של חיל הים שתפקידו היה לתכנן ולבצע את ניסויי הקבלה של מערכות הגבריאל. לאחר מכן, סבי היה קצין מערכות הנשק של הסטי״ל הראשונה שהייתה בחיל הים ובתפקיד זה הוא היה אחראי על ביצוע ניסויים של מערכת טילי הגבריאל. באופן טבעי עם גמר ההתקנות בספינה סבי מונה כמפקד הסטי״ל הראשונה שהייתה בחיל הים. בשנת 1970 סבי החליט להשתחרר מהשירות בצבא וללכת ללימודים בטכניון.

סבי במהלך השירות הצבאי

בתקופה זו לסבי כבר היו שתי בנות, וסבי החליט שלמרות המצב המשפחתי הוא לוקח על עצמו ללמוד, ולפרנס את המשפחה במקביל. בתקופת הלימודים, סבי היה המרכז של הרשות העליונה לתובלה ימית. עם גמר הלימודים בשנת 1975, סבי הצטרף לתעשייה האווירית ישראל לתפקיד אחראי ניסויים והדרכה של מערכות שיועדו ללקוח זר. לאחר מכן סבי היה מנהל תוכנית פיתוח בתעשייה האווירית של טיל ארוך טווח ומתוחכם. עם הפסקת פרוייקט הפיתוח מונה סבי לתפקיד ראש מנהל פרוייקטים ימיים בתעשייה האווירית. בשנת 1981 הוצע לסבי לצאת לשליחות עם רות, נירית, גלית, ואבי אייל לשליחות בחו״ל בתפקיד של ראש משלחת התעשייה האווירית. עם החזרה מהשליחות, סבי מונה לראש מנהל שיווק מערכות ים בתעשייה האווירית.

ניסויים על טילים של ספינות

כשהיה בתפקיד זה, עד שנת 1987, שבשנה זו סבי מונה לתפקיד אחראי על כל השיווק של תעשייה אווירית באסיה והמזרח הרחוק.

סבי לוחץ יד למשה שרת

בשנת 1991 הוצע לסבי לעזוב את התעשייה האווירית ולקבל על עצמו תפקיד של סמנכ״ל שיווק ומכירות של חברת אלאופ שהייתה בבעלות של משפחת פדרמן וחברת תדיראן. בשנת 2002 מוזגה חברת אלאופ עם חברת אלביט וסבי מונה להיות בהנהלת החברה הממוזגת ואחראי על השיווק בחברה. בתפקיד זה, סבי החזיק עד למועד פרישתו לגימלאות בשנת 2009. סה״כ סבי היה בחברה בתפקיד זה כ – 18 שנים שבמרוצת התקופה הזו הוא הביא להישגים גדולים מאוד בארץ ובעולם.

תעודת הוקרה לסבי ונטיעת גן עצים בשמו

עם היציאה לפנסיה סבי החליט תוך בחינת ההזדמנויות התעסוקתיות שהוצעו לו, שהוא בוחר לעסוק בנושא חדש לו ולהכיר את אוכלוסיית הנוער בסיכון, ובאותה שנה סבי הצטרף לעמותת ידידיי המפתנים, שהיא עמותה תומכת ומממנת את הפיתוח של מסגרות לשיקום נוער בסיכון בישראל בהובלה של משרד הרווחה.

בשנת 2015 סבי מונה לתפקיד מנכ״ל עמותת ידידיי המפתנים שבתפקיד זה הוא מחזיק עד היום בהתנדבות מלאה.

הזוית האישית

סבא יעקב: אני חושב שהתכנית הזו הינה פרק חינוכי ממדרגה ראשונה שפותח בפני התלמידים את מימד העומק ויכולת הלמידה וההתנסות מניסיונם של אחרים. כדי לבנות הערכה עצמית, חשוב שהתלמידים יתנסו או יהיו חשופים למסלולי הצלחה של עצמם והקרובים אליהם.

יובל: מאוד נהניתי מהתכנית, ואני חושבת שהוא מאוד חשוב מפני שילד, נער או מבוגר צריכים לדעת מי המשפחה שלהם, מה הם היו, מה הם עשו וכו׳. היה לי מאוד כיף ומעניין ללמוד על משפחתי ועל סבא שלי ועל חייו.