מאגר סיפורי מורשת

כיצד נפגשו סבא רבא וסבתא רבתא שלי

במהלך שירותו הצבאי וולתר טיגר, סבא רבא שלי, לחם בשירות צבא דרום אפריקה בצפון אפריקה והשתתף במלחמת העולם השנייה. וולתר פגש במהלך השירות חיל בשם ריימנד דוצ'ן. כשריימונד שמע שסבא רבא שלי חוזר לדרום אפריקה לקראת סוף המלחמה, הוא ביקש מוולתר ליצור קשר עם אמו, פאולין דוצ'ן, שגרה ביוהנסבורג כדי לספר לה על מצבו. כך פגש וולתר את דולסי דוצ'ן, הבת של פאולין דוצ'ין. וולתר ודולסי נישאו ביוהנסבורג דרום אפריקה בשנת 1947.

מדליות צבאיות של סבא רבא שלי וולתר טיגר

בגמר שירותו הצבאי נרשם סבא רבא וולתר ללימודי הרוקחות. סבתא רבתא שלי דולסי סיימה תואר ראשון במסחר. בשנת 1949 נולד לוולתר ודולסי בן בשם בארי טיגר, וכעבור שנתיים בתאריך 23 לנובמבר 1951 נולד סבא שלי אלן (אלון) טיגר, הוא נולד בנסיבות יוצאות דופן ביותר.

לידה מופלאה של סבא שלי

סיפור הלידה של סבא שלי רשום בספר המקרים המפורסמים ביותר שנכתב ע"י הגינקולוג ד"ר. ג'ואל כהן – מתורגם מאנגלית: "לכל מנתח יש מקרים שהוא לעולם לא ישכח ואחד מהמקרים האלה היה של מטופלת בשם דולסי. נקראתי בדחיפות אליה לפני שנים רבות בבית החולים למקרי קדחת ביוהנסבורג. כשהגעתי, מצאתי קבוצה של רופאים בהתייעצות על מטופלת שהיתה בסוף החודש התשיעי להריונה וסבלה משיתוק באופן חמור, שנגרם ממחלת שיתוק ילדים. זה היה מקרה חריף והיא הייתה כמעט לגמרי משותקת; רגליים, בטן, ונאמר לי שהסרעפת שלה הייתה לא מתפקדת.

המומחה הרפואי שהיה שם והרופאים האחרים הציגו הבחנה שהיא עלולה למות בתוך שעות והולד הגדול ברחמה גורם לקושיי הנשימה שלה. קראו לי כדי לראות כיצד ניתן לציל את הולד ברחמה, כיצד זה יכול להיעשות, החולה כנראה תמות. באותה תקופה לא היו בבית החולים למקרי קדחת כלים לניתוח מסובך. התקשרתי לבית החולים הפרטי שבו אני בדרך כלל מנתח ואמרתי להם לאסוף את כל הציוד הסטרילי הנדרש לי לעשות ניתוח קיסרי ולבוא לבית החולים לקדחת. גם דרשתי להביא הרבה חומר הרדמה מקומית מפני שהייתי בטוח שכל צורה אחרת של הרדמה בוודאי תהרוג את היולדת.

העברנו את החולה לשולחן רגיל וכאשר המוניות הנושאות את הצוות הכירורגי שלי בתוספת כלי הניתוח הנחוצים הגיעו, ביצעתי חיתוך בעור הבטן של החולה תוך ביצוע הרדמה מקומית ולאחר מכן חתכתי דרך העור וקיר הבטן המשותקת לתוך הרחם ההרה וחילצתי תינוק גדול. התינוק נלקח מיד על ידי רופא מומחה לילדים. הוא לקח את התינוק ישר מבית החולים לבית של היולדת.

הרחם של המטופלת נתפר עם חוט ארוך אחד לביצוע התפרים. עליי לציין כי רק העור כואב כאשר חותכים דרכו, כל הרקמות (כולל הרחם) לא צריכות להיות מורדמות. השיטה של סגירת קיר הבטן היתה הדרך שבה אפרים מק'דווול עשה את זה בשנת 1809, כאשר ציסטה על השחלות לראשונה הוסרה בהצלחה. עלי לציין שאפילו היום זו שיטה המשמשת מנתחים רבים.

למה אני מספר את הסיפור הזה? ובכן, תן לי להמשיך לספר על מה שקרה לאחר מכן. דולסי לא מתה וביליתי שעות רבות ליד מיטתה. היא כל הזמן אמרה לי שהיא תחיה. אחרי כמה ימים המעיים שלה החלימו. דעתם של המומחים הייתה שהיא לעולם לא תצא מהמיטה, ובכל זאת היא יצאה. הם אמרו שהיא לעולם לא תצא מכיסא הגלגלים והיא יצאה. המומחים אמרו שהיא לעולם לא תלך והיא הייתה מתעמלת בכיסא כמו שמעולם לא ראיתי. היא הלכה עם קביים, ואחר כך נעזרה במקל הליכה, היא הצליחה לחיות חיים נורמליים. כאשר אני פגשתי אותה שנים רבות לאחר מכן היא הייתה בחתונה ורקדה בזרועתיו של בעלה שהעריץ אותה.

שלוש עשרה שנים מאוחר יותר הוזמנתי למסיבת בר-מצווה של התינוק ואמרו לי שאני חייב להיות נוכח. הלכתי למסיבה וכשהגיע הזמן שהילד יעלה לטקס, הוא התחיל בכך שהוא ביקש ממני לעמוד לידו והעניק לי זוג חפתים מזהב חרותים עם המילים 'ד"ר. ג'ואל כהן מאלן.'

אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שניסיתי לספר פה, וזה כדי להראות מה אומץ טהור וכוח רצון יכולים להשיג. המקרה של דולסי הוא דוגמה נוספת לתמורה ולסיפוק שניתן לקבל במקצוע הרפואה."

סבא רבא וסבתא רבתא שלי עם ילדיהם בארי ואלן בבר מצווה של אלן (הסבא שלי)

פאולין דוצ'ן, אימא של סבתא רבתא דולסי

פאולין אימא של סבתא רבתא שלי דולסי טיגר, נולדה בשנת 1900 במנצ'סטר באנגליה למשפחת סמפסון. בגיל ארבעה עשר היא עזבה את בית הספר והחלה לעבוד כתופרת כדי לעזור לפרנסת משפחתה. בגיל עשרים על ספינה לדרום אפריקה היא הכירה את בעלה, בנימין דוצ'ן, שהגיע מליטא.

פאולין היתה אימא וסבתא אוהבת ומסורה למשפחתה והיא תרמה לקהילה. בכתבה מבית יתומים ארקדיה אחרי פטירתה של פאולין דוצ'ן כתבו: "במהלך השנים בורכנו על ידי מעורבות של רצף של נשים נפלאות בענייני בית יתומים ארקדיה של יהודי דרום אפריקה. פאולין דוצ'ן הייתה בין המפורסמות ביותר. היא הצטרפה לוועדה בשנת 1940 ונשארה אם מקודשת ומופלאה למען מעשינו לנצח. היכולות הניכרות של פאולין הוכרו במהרה והיא נבחרה כראש הועדה של ועדת הבית ל 1945-1947 ושוב מ 1960-1962. בשנת 1961 פאולין נמנתה ליו"ר וועדת הענפים ובשנת 1962 היא קיבלה תואר כבוד ונבחרה לחברת חיים של וועדת ארקדיה. בשנת 1965 נבחרה לסגן נשיאה לחיים. כמו כל כך הרבה אנשים כמו פאולין, היא שירתה לא רק את ארקדיה אלא גם את החברה היהודית בשם 'חסד ועדת הרווחה היהודית של טרנסוואל'. היא הייתה למעשה ענקית בתחום העזרה והאכפתיות שלה לקהילה המקומית שלנו. פאולין היתה נוכחות עקבית ובשלה בישיבות הוועדה של וועדת ארקדיה עד שהבריאות שלה התדרדרה. אנחנו מתגעגעים לדאגה החמה והנבונה שלה לילדים. פאולין דוצ'ן הייתה אישה אחת ממיליון. אנו מתאבלים על פטירתה אך חוגגים בחיים את שירותיה הנהדרים."- מתורגם מאנגלית.

הרב הראשי של דרום אפריקה ברנרד קספר זצ"ל מקדיש את האולם הראשי בבית יתומים ארקדיה על שמה של פאולין דוצ'ן

אני וסבתא דולסי סבתא רבתא שלי

בכל יום אחרי הגן הייתי הולך לבית של סבתא רבתא דולסי כדי לבדוק את שלומה עם אמי אוריה. למרות שהיא סבלה משיתוק ילדים שנים רבות, היא אף פעם לא התלוננה ושיחקה איתי בכל פעם. בכל יום הולדת שלי היינו הולכים לבית שלה לעשות מסיבת יום הולדת. בכל יום הולדת היא הייתה יוצאת מדרכה ועושה מאמץ מיוחד כדי לקנות לי מתנה וחטיף לכיבוד במסיבה. אני זוכר אותה כבן אדם שמח ואופטימית תמיד.

הזוית האישית

היה לי כבוד גדול להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי. היה חשוב לי להיות מסוגל, בפורום אינטראקסיבי כזה, לחלוק את הסיפורים החשובים האלה של המשפחה שלנו. אני מקווה שהם יעזרו להנחות ולעורר השראה בדורות הבאים.

מתן החמוד שלי, אני כל כך גאה בך. אתה ממש ילד חכם עם נימוסים טובים. ואני מברך אותך באומץ ובכוח לעמוד בכל האתגרים האישיים בחיים שלך עם הרבה אופטימיות ונחישות. שמשפחתנו וקהילתנו ימשיכו להתגאות בך תמיד.

אני אוהב אותך,

סבא אלון

מתן: תודה רבה שהשתתפת איתי בתכנית! נהנתי ללמוד על העבר של משפחתנו ובמיוחד ללמוד איתך. אני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה חוויות כיפיות ועוד הרבה משחקי ליברפול לראות כמו בכל שבוע. אני נהנה לישון בבית שלך ולראות כדורגל איתך. אתה הסבא הכי אוהב ועוזר למרות שלפעמים אתה יוצא מדרכך כדי לעשות דברים טובים.

באהבה,

מתן.