מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה הלפט לבית שפיצר. נולדתי בירושלים, גם הוריי חוה ומרדכי שפיצר נולדו בעיר העתיקה שבירושלים.

סבי וסבתי מצד האמא נולדו בוילנה וסבתי וסבי מצד האבא הם ילדי צ'כיה והם עלו ארצה לפני שנים רבות. להוריי נולדו שבעה ילדים – שש בנות ובן.

בתקופת טרום המדינה, היה מצור על ירושלים. לא היו מים, היו מחלקים לנו מים מבאר בעזרת דלי קטן מאוד. עם מעט המים היינו שותים, רוחצים ידיים, מתרחצים ומנקים לאחר מכן את הרצפה. לא היה מספיק אוכל ולכן אימא שלי בישלה על עצים בחצר את המעט שהיה. היינו קוטפים חובזה מהשדה ועושים קציצות.

אבי היה פעיל בארגון ההגנה ובביתנו התקיימו פגישות סודיות של אנשי ההגנה. יחד עם אנשי ההגנה, אבי מצא את דרך "בורמה" שדרכה היה ניתן להגיע לירושלים וכך הסירו את המצור מעל ירושלים.

אחיותיי הגדולות היו גם כן פעילות בהגנה, שהיה ארגון לא חוקי כי הבריטים ששלטו בארץ לא הרשו להתארגן והכול היה סודי.

אחת האחיות, שרה, הייתה אחות בבית חולים והיא עשתה זאת בהתנדבות. מרים ליוותה שיירות להר הזיתים כאשר נישקה מוסתר מתחת לבגדיה. רחל, הייתה קשרית – היא העבירה הודעות ממשרד אחד למשרד השני.

אני, בהיותי נערה צעירה, גם רציתי להתנדב ולכן, הצטרפתי לחבורות ילדים אשר יצאו בבוקר במכונית משוריינת לכיוון רמת רחל. שם, ירדנו מהאוטו ועשינו ביצורים (שלוחות ששם היו מתחבאים כשהייתה הפגזה). מידי בוקר היינו מקבלים כריך תמורת הביצורים. יום אחד, ישבנו לאכול ופתאום הייתה הפגזה מצד הערבים. כאשר קמתי ממקומי, התיישב ילד אחר והוא זה שנפצע קשה מאוד.

באותו זמן, אספו אותנו מהר והכניסו אותנו ואת הפצועים למכונית משוריינת, החזירו אותנו הביתה ומאז לא שבתי לביצורים מאחר ופחדתי מאד.

הייתה זו תקופה מאוד מסוכנת, אבל המשפחה עמדה בגבורה. כפי שאבי נלחם למען מטרתו – הקמת מדינת ישראל, היה זה דבר מובן מאליו שגם עלינו לתרום למטרה. נשארנו לגור בירושלים כולנו, על אף המצב הקשה.

הזוית האישית

ליה ודניאל: מאוד הופתענו מהסיפור כי לא ידענו כמה קשיים סבתא עברה בתקופת טרום המדינה. לא ידענו כמה המשפחה של סבתא התנדבה למשימות שונות ותרמו להקמת המדינה.וזה היה מרגש, עצוב ומשמח.

סבתא צביה: אני חושבת שתכנית הקשר הרב דורי הוא רעיון טוב כי בעזרת התכנית, הנכדות שומעות סיפורים מהילדות שלנו שבדרך אחרת לא היו מודעות אליהם. כך הן למדו על פועלנו בטרום קום המדינה. התכנית שיפרה את הקשר שלנו והן שמחו לשמוע את חיינו בילדותנו.