מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה פרלמוטר ובילדותי גדלתי כבת יחידה, ללא אחים ואחיות, לאם ולאב ששרדו את השואה.

חבריי הקרובים היו הספרים ואהבתי במיוחד אגדות. כיוון שהוריי עבדו לפרנסתם רוב היום הייתי "ילדת מפתח" הדואגת לעצמה. נעזרתי בחוש הדמיון שלי כדי להעביר את הזמן לבד בבית שעות רבות עד לבוא הוריי.

ניהלנו בבית אורח חיים דתי. אביא היה גבאי בית כנסת. אני למדתי בבית ספר יסודי דתי, ואחר כך באולפנה לבנות דתיות .הייתי חייבת לשמור על כל חוקי הדת  אבל זה לא היה לרוחי. בשלב מסוים התמרדתי ויצאתי בשאלה לזכותם של הוריי אומר שדגלו ב"חיה ותן לחיות" וקיבלתי מהם הבנה והתמיכה.

הייתי מורה לחינוך מיוחד שלושים שנה, ולימדתי ילדים בעלי צרכים מיוחדים. במהלך הזמן הזה נכנסתי לכיתות רגילות, כסגנית מנהלת, על מנת לקדם פעילויות חברתיות בין  הילדים. העבודה הייתה קשה אך מספקת ומתגמלת. אף פעם לא התחרטתי שבחרתי בהוראה.

נישאתי לאיש חיל האוויר ויש לי שלושה ילדים וארבעה נכדים. פעם בשבועיים נפגשת אצלנו כל המשפחה לארוחה משפחתית, לגיבוש, החלפת חוויות ורשמים, ושמירה על קשר חם והדוק.

מאז פרישתי אני מתנדבת. המשכתי את תפקידיי בבית ספר בהתנדבות,  התנדבתי בגנים והובלתי פרויקט בשם "יש לי חבר והוא אחר" על קבלת השונה בחברת הילדים. ריכזתי את מתנדבי קריית ביאליק במסגרות הרפואיות השונות, ובשנים האחרונות אני מתנדבת בבית חולים בני ציון, במחלקת ילדים,(מקום עבודתה של בתי) כמו כן אני שחקנית בתיאטרון "המסכה" של קריית מוצקין, לומדת שפות, ומתרגלת מדיטציה.

הזווית האישית

צביה: פרויקט מבורך, מורשת לשנים ,מרגש ומגבש, חוויה מיוחדת במינה, הידוק הקשר בין סבתא לנכד ,שיתוף וגילוי פרטים חדשים לא ידועים, שיחות הכרות מעמיקות, משב אוויר מרענן בימים של קורונה. נהנתי מאוד ואני מאחלת לתומר שיספק את סקרנותו בכל הקשור ללמידה שיצליח בדרכו ויגשים את כל מה שלבו חפץ.

תומר: נהנתי לעבוד עם סבתי למדתי עליה המון דברים חדשים ואני מאחל לה הרבה בריאות שתזכה לשנים ארוכות ושתמשיך לבשל לנו אוכל טעים.