מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

למרות שנולדתי בגרמניה המולדת שלי היא ישראל

נטע עם נינתה שחר בתוכנית הקשר הרב דורי
נמל תל אביב, צילום: זולטן קלוגר
סבתא רבתא נטע מספרת לנינתה שחר על עלייתה לארץ מגרמניה

סבתא רבתא שלי, נטע גל, אומרת שלמרות שהיא נולדה בגרמניה אין לה ארץ אחרת והמולדת שלה היא ארץ ישראל. הנה מה שהיא סיפרה לי על העליה שלה לארץ ועל חייה  בשנים שקדמו ללידתי:

"נולדתי בברלין בשנת  1922. עליתי לארץ לבד, במסגרת עליית הנוער, בגיל שבע עשרה ורק אז התחלתי לחיות. השנה הייתה 1939 ואני ניצלתי את ההזדמנות האחרונה שעוד הייתה לעזוב את גרמניה וברחתי משם.

אין לי שום זיכרון מגרמניה. הכל נמחק. לא רציתי לחשוב על המקום ההוא ואני לא מתגעגעת לשום דבר משם. ההורים שלי לא עלו איתי אבל היו לי כאן סבא וסבתא ודודים שעלו מעט לפנינו ולפני כן חיו לצידנו בברלין והם דאגו לי, כך שלא הרגשתי בודדה. הייתי הנכדה הראשונה של המשפחה ובני המשפחה עשו ביניהם סבב מי יארח אותי, כך שהכל הסתדר לי.

אני זוכרת שהשווצתי בפני החברות שלי במשפחה שהייתה לי כאן. לרוב בני הנוער שעלו איתי לא הייתה משפחה בארץ. כשירדנו מהאנייה חיכו לי בנמל החדש של תל אביב הדודים, שרצו לקחת אותי ישר לביתם אבל בגלל שבאתי במסגרת עליית הנוער לא נתנו להם ומי שקיבלה אותי הייתה המנהלת  של "בית צעירות מזרחי" בירושלים. זה היה מוסד הלימודים שאליו הייתי מיועדת. כשהגענו, הייתה כבר  שעת ערב והבריטים הטילו עוצר על הדרכים, לכן לא יכולנו לעלות לירושלים מיד ורק למחרת יצאנו לדרך.

הדרך הייתה ארוכה מסוכנת ומפותלת, במיוחד בקטע עם הרבה סיבובים מסוכנים שכונה אז "דרך שבע אחיות". מאז בנו כבישים חדשים בטוחים ונוחים והרבה פחות מסוכן ומסובך לנסוע מתל אביב לירושלים. מאז שהגעתי אליה לראשונה התאהבתי בעיר ירושלים והחלטתי שלא אעזוב אותה לעולם. ב"בית צעירות מזרחי" למדתי תפירה ובתום לימודיי עבדתי במפעל של דוד שלי שבו הכינו מעילי פרווה לכל האנשים המכובדים בארץ ישראל ובמזרח התיכון. אפילו מלכת מצרים הייתה אחת הלקוחות שלו!  אחר כך התחתנתי ועבדתי עם בעלי במכולת שלנו.

כשנגמרה מלחמת העולם השניה לא מצאנו מישהו מבני המשפחה שנשארו בגרמניה, אבל כמה מבני המשפחה של בעלי שרדו ועלו לארץ. הם באו לגור איתנו בירושלים ובהתחלה עד שמצאו מקום מגורים משלהם, פינינו את החדר שלנו עבורם. לי ולבעלי הייתה המכולת הראשונה בארץ שהיה בה שירות עצמי. למכולת קראו "ברגר את גנזל" והיא הייתה בשכונת קטמון ברחוב כובשי קטמון. הרבה שופטים וסלבריטאים שגרו בסביבה קנו אצלנו.

אפילו אדון וגברת נתניהו, ההורים של ראש הממשלה. אבל עברנו גם זמנים קשים במכולת. באחת המלחמות אני זוכרת שכל הגברים של המשפחה היו בצבא ואני נשארתי לבד בחנות. זה היה קשה מאוד וכמעט רציתי לסגור אותה, אבל אז באו כמה שרים מהממשלה שהכירו אותנו והבטיחו לעזור לי כדי שלא אסגור את המכולת. ככה הצלחתי להחזיק מעמד עד שגיסי שוחרר ובא לעזור לי.

מאז, כל כך הרבה השתפר והתקדם בארץ שלנו בכל התחומים! למרות שאני חיה בתוך התקופה הזו ורואה את כל השינויים וההתפתחויות אני לא תופסת לפעמים כמה הרבה התקדמנו. אי אפשר בכלל לתאר! אני עדיין מתפעלת מכל רגע ומכל דבר. בעוד שבעים שנה, כשנחגוג 140 שנים לישראל אני כבר לא אהיה כאן אבל אני בטוחה שהמדינה תהיה שונה ושנמשיך עוד להתקדם כמו שאנחנו מתקדמים כל השנים.

בני הדור הצעיר בעתיד כבר לא ידעו הרבה על ראשית המדינה, רק מה שישמעו קצת מהסיפורים. כדי שהם יבינו ויעריכו את מה שיש להם חשוב שהדור שלנו יספר. היום החיים שלנו הרבה יותר טובים ובטוחים וחופשיים ממה שהיה פעם, למרות הבעיות שעדיין יש לנו עם השכנים. אני מתפללת כל לילה שיהיה שלום בינינו. אני שמחה שזכיתי לחיות מרבית חיי בירושלים ולא לעזוב אותה אף פעם."

נטע גל מתגוררת בשנים האחרונות בבית מוזס. לא רחוק מבני משפחתה. יש לה משפחה גדולה- ילדים, חתנים, כלות, נכדות , נכדים ושלושים נינים ונינות. עם נינתה השניה, שחר, היא נפגשה לאורך השנה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

תמונה 1

 

הזוית האישית

נטע: נהניתי להיפגש ולשוחח עם נינתי החמודה ולספר לה עוד סיפורים על חיי.

שחר: לסבתא שלי יש בחדר תמונה של כל הנינים והנינות שלה עם כל השמות של כולם. שמחתי על הזכות שהייתה לי להיפגש אתה ולשוחח אתה מעבר למפגשים המשפחתיים לאורך השנה.

מילון

"שבע אחיות"
דרך "שבע אחיות" – שבע האחיות (Seven Sisters) הוא כינוי לקטע של כביש העקלתון, הבנוי על בסיס כביש רומי, שהיו 17 עיקולים - בעלייה לקסטל ובירידה ממנו, שהיה חלק מן הדרך לירושלים לפני סלילת כביש מספר 1. יו בראון שהיה קצין בריטי מתאר את הכביש במילים אלה: "מראש מעבר ההרים צוללת הדרך אל אחת הדוגמאות יוצאות הדופן ביותר של הנדסת הדרכים שפגשתי מעודי - סדרת עיקולים חדים, הנודעת בשם "שבע האחיות". בפרפורים הללו, קצרים ותלולים עד אימה, צריך לחזות כדי להאמין." (מתוך ויקיפידיה)

בית צעירות מזרחי
ב-17 באוקטובר 1933 נפתח בית הספר "בית צעירות מזרחי" בירושלים, על ידי ארגון נשות "המזרחי" באמריקה, במטרה לחנך נערות דתיות ילידות ארץ ישראל. תוכנית הלימודים ארכה שנתיים. בשנה הראשונה למדו בישול, אפייה, גיהוץ, כיבוס, תפירה וגינון. בשנה השנייה התמחו באחד התחומים וביצעו חודש של עבודה מעשית. שיעורים עיוניים נתנו בתנ"ך, בוטניקה, תזונה, היגיינה, ניהול חשבונות, והתעמלות. בעקבות עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, היה צורך למקומות לילדים מבתים דתיים שעלו במסגרת עליית הנוער מגרמניה והמוסד פתח את שעריו בפני נערות דתיות אלו. קבוצה ראשונה של 24 צעירות מגרמניה הגיעו בשנת 1934בהמשך נקלטו עוד תלמידות מעליית הנוער ובסך הכל עברו במוסד בשנות ה-30 כ-250 נערות שהגיעו בעליית הנוער. (מתוך ויקיפידיה)

עליית הנוער
תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה בשנת 1932, בעקבות התגברות האנטישמיות, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית. הארגון הוקם על ידי רחה פראייר ומי שניהלה אותו בפועל הייתה הנרייטה סאלד. (מתוך ויקיפידיה)

ציטוטים

”"עליתי לארץ לבד, בגיל שבע עשרה, ורק אז התחלתי לחיות."“

הקשר הרב דורי