מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה נולדתי בשנת 1947 בטוניס. היו לי חיים טובים ומפונקים עד גיל 10. בגיל 10 אבא שלי נפטר ואז החיים שלי השתנו . האחריות על המשפחה נפלה עליי, נאלצתי לטפל באמא שלי שהייתה כל הזמן חולה מאז מותו של אבא שלי ובנוסף טיפלתי גם בשני האחים שלי. עבדתי במשק בית בשביל להביא אוכל הביתה ולפעמים בסוף יום הלכתי לשוק לבדוק אם יש מה לקחת הביתה בשביל לבשל לאחים שלי. בגיל 14 החלטתי לעשות דרכונים צרפתים מכיוון שהייתה לנו אזרחות מאבא. ב- 1960 עברנו לצרפת ולא היה לנו  טוב , אפילו היה יותר גרוע מטוניס מכיוון שלא היה שם אוכל כשר ולא היו יהודים. הסבל נמשך…והיה לי קשה לראות את שאמא שלי לא אוכלת כלום במשך 4 חודשים בגלל הכשרות. שיקרתי לה והבאתי לה אוכל שהיה מבושל לעולים חדשים. אחרי 6 חודשים קיבלנו בית בשכר דירה, אך גם במקום החדש היה קשה למצוא אוכל כשר כי גרנו עם אוכלוסיה של צרפתים ושוב נאלצתי לסע באוטובוס כדי להגיע למקום שמוכרים דברים כשרים. כך זה נמשך כמה שנים, עד שאמא שלי מצאה מקום עבודה אצל משפחת לוי .הם לקחו אותה בבוקר והחזירו אותה בערב. לא היה לי קל  מכיוון שלא למדתי ולא היו לי חברים ונאלצתי לשמור על האחים שלי.

בגיל 16 בעלי לעתיד הנרי בלעיש  הגיע לצרפת כדי לבקש את ידי. אמא שלי התנגדה שאנשא לו מכיוון שהייתי עדיין צעירה. בשנת 1962 הנרי עשה עלייה לצרפת וברגע זה הצעתי לאמא שלי שנעבור לפריז מכיוון שיותר קל למצוא שם עבודה ובסביבה בה יש יהודים רבים אפשר למצוא מצרכי מזון כשרים.  כל המשפחה עברה לפריז ואני נשארתי בפריז ליד חמותי לעתיד. מצאתי עבודה שהתאימה לי. במשך שנה וחצי עבדתי, ובמקביל התחלנו לעשות הכנות לקראת החתונה. מצאנו דירה בשכר דירה, אך הנרי חלה בשחפת ואושפז לתקופה של 6 חודשים בבית חולים רחוק מהבית. רק בימי ראשון נסעתי לבקר אותו מכיוון שבשאר ימות השבוע עבדתי. בכל התקופה הזו גרתי בביתה של חמותי לעתיד עד שהנרי התחזק והשתחרר מבית החולים.

בשנת 1966 התחתנו בבית כנסת . הארוע היה קטן וצנוע בגלל שלא היה לנו מספיק כסף. הנרי מצא עבודה במשרה חלקית בשל המחלה. חשבתי שברגע שאתחתן אוכל קצת להתפנק , אך בסופו של דבר אני זו שהייתי לפנק אחרים (הוריו המבוגרים של הנרי וכמובן הנרי שעדיין לא חזר לעצמו מאז המחלה).

במלחמת ששת הימים ב- 1.6.67 נולד לנו בן בכור ששמו מיכאל אברהם ובשנת 1969 טסנו לישראל כתיירים. התאהבנו בארץ החמה והשמחה והחלטנו לעשות עלייה. חזרנו לפריז ונרשמנו בסוכנות כדי לקבל אישורי עליה לישראל. בינתיים אבא של הנרי נפטר ואני הייתי בהריון מתקדם. כתוצאה מההתרגשות והכאב במות חמי ילדתי לפני הזמן את בתי אמה. בינתיים הגיעו גם אישורי העלייה לארץ ישראל. הגענו לישראל ב- 3.6.1970. גרנו בעיר לוד במלון של עולים חדשים 6 חודשים. הנרי למד 6 חודשים עברית בשפרעם ובמקביל למד בקורס לשוטרים. החיים בארץ ישראל היו קשים עבורי בשל העבודה שלא ידעתי עברית ולא הבנתי את השפה. חמותי לא הסכימה לעזור לי ולשמור על הילדים כדי שאצא ללמוד עברית. בינתיים נולדה לי ילדה שלישית (אמא שלך תקווה). אחרי הלידה שלה החלטתי להתנדב בגני ילדים כדי ללמוד עברית. וכשהבן שלי מיכאל נכנס לכיתה א' התחלתי ללמוד עברית יחד איתו. במשך תקופה עבדתי בגני ילדים וטיפלתי בילדים עד שהחלטתי להישאר בבית וטלפל בילדים שלי.

אחרי הלידה הרביעית, הפרנסה התחילה  להסתדר והייתי יותר שקטה, המשכתי לטפל בילדים שלי ובחמותי שהתחילה להרגיש לא טוב. ובשנת 1974 ילדתי את בתי נוספת- שלומית.

מצאתי עבודה בשקם בתעשייה אווירית ושם עבדתי עד שנת 1992. יצאתי לפנסיה מוקדמת בשל תאונות עבודה. נשארתי בבית והתחלתי לטפל בנכדים שלי עד גיל מסוים.

חיתנתי את כל ילדיי, וכך נולדה לבת שלי תקווה בת ששמה מיכל הסוכריה המתוקה שלי שאיתה אני מביאה את הסיפור של החיים שלי מגיל עשר.

הזוית האישית

סבתא שרה: שמחתי מאוד להיות חלק מתכנית הקשר הרב דורי ואני מקווה שזה חיזק את הקשר ביני לבין הנכדה שלי מיכל .

הנכדה מיכל: נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. שמחתי שיש דבר תכנית כזו בבית ספרנו. אם הייתי יכולה להשתתף עוד בשמחה הייתי משתתפת ואני מקווה שזה חיזק את הקשר ביני לבין סבתא שלי. למדתי הרבה מסיפור חייה הקשה וההתמודדות היומיומית עם דאגה למשפחתה.