מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1970 עליתי ארצה מטורקיה לארץ ישראל, כשהייתי בגיל 33, עם שתי בנותיי, בעלי, אימא שלי וחמותי.

כשעלינו ארצה, הביאו לנו בית בלוד, עם אולפן למטה, כדי שנלמד איך לדבר עברית.    

אמרו לנו בטורקיה שאין בארץ ישראל וילונות ,אז הבאנו מטורקיה לארץ את הווילונות שלנו. בסוף, כשנכנסנו לבית, אז ראינו שיש וילונות וזה היה הדבר המפתיע הראשון שקרה לי בארץ. בבוקר, כשקמתי, אז שמעתי מחוץ לבית קריאות: "יצחק, משה …" ואז אמרתי לאימא שלי: "אימא תסתכלי זה שמות של יהודים תשמעי..", וכך ביום הראשון שלי בארץ שמעתי שמות יהודים.

באולפן שלמדנו בו עברית לימדו אותנו איך להגיד גבינה צהובה וגבינה לבנה וכשהלכתי לשוק אז אמרתי אני רוצה גבינה צהובה וגבינה לבנה וקניתי. בשוק ראיתי בשר ורציתי לקנות גם בשר, אבל לא ידעתי איך להגיד בשר בעברית. אז הלכתי לאולפן שהיה בבית ולמדתי איך אומרים בשר ואז הלכתי שוב פעם לשוק, ואמרתי למוכר, שבמקרה היה דתי: "תביא לי בבקשה בשר לבן". והמוכר צעק וזרק את הבשר עליי, ולא הבנתי מה הוא אמר; וזה היה המקרה הראשון שקרה לי בשוק.

לשתי בנותיי היה מאוד קשה לדבר בשפה העברית, וכול יום הם היו חוזרות הביתה בוכות על זה שצחקו עליהם, על איך שהן מדברות עברית מוזר.

ככול שהזמן עבר, גם אני וגם בנותיי התחלנו לדבר עברית שוטף, ופשוט זה הקל עלינו מאוד.