מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1951 בעיר איזמיר שבטורקיה, להורי רג'ינה וסימנטוב קנטי.

אבי היה יצואן מצליח והרבה בנסיעות לחו"ל. הייתי מאוד קשורה אליו. אמי הייתה עקרת בית ובשלנית מעולה. היא הייתה אמא סבלנית ונעימה.

דודה של אמי נעמה גרה איתנו. יש לי זכרונות מאוד טובים ממנה, ובזכותה אני דוברת לאדינו. זה עזר לי מאוד בלימוד שפות זרות. גרנו בדירה רחבת ידיים וחבריי תמיד התקבלו בחום. לאחרונה, במפגש שנערך עם חברי ילדות. הזכירו לי כמה נהנו לבוא למסיבות יום ההולדת שלי.

למדתי שלוש שנים בגן איטלקי כי הוריי חשבו שזה חשוב שאלמד שפות. יסודי וחטיבה למדתי בבתי ספר יהודיים. בהפסקות אהבנו לשחק בקלאס ובחבל ותמיד השתתפתי בהצגות בית הספר והמקהלה וגם ניגנתי בתזמורת מנדולינות של בית הספר.

בחטיבה נשלח אלינו מהארץ מורה לעברית מר יוסי שטרן אשר החליט שאני אכתוב על הלוח כל שיעור במקומו. בסיום כל שיעור שלו אפשר היה לחשוב שיצאתי ממחצבה. למדתי בתיכון פרטי, לא יהודי, אשר שם דגש רב ללימודי אנגלית.

באיזמיר, העיר בא גדלתי חיו יחדיו יהודים, נוצרים ומוסלמים ביחסי שכנות טובים.

ביקור בקולנוע תפס מקום מאוד מרכזי במסגרת הבילויים של סופי השבוע. בערבי הקיץ בילינו בבתי קולנוע באוויר הפתוח. בעיר התקיימה כל קיץ תערוכה בינלאומית בגני התערוכה. בקיץ נסענו לעיירת נופש בשם צ'שמה עם חופי ים מושלמים. המקום עדיין נחשב לעיר קיט מבוקש ביותר.

בשנת 1969 בסיום לימודי התיכון שלי באתי לביקור אצל הדודים אשר עלו לארץ בשנת 1948. בסיום אותה חופשה, הרגשתי שישראל זה הבית האמיתי שלי. הייתה תחושה כאילו תמיד גרתי כאן.

ב- 7 בנובמבר 1970, עליתי ארצה. למדתי באולפן בקיבוץ גן שמואל.

מנהל האולפן היה שלמה אילן, אבא של אורי אילן ז"ל. כבר אז התחלתי להבין את המציאות המורכבת  של מדינתנו. בשנת 1973, חוויתי לראשונה  את השכול מקרוב כשבן זוגה של חברתי הטובה לעבודה נפל בסיני.

בשנת 1974 הכרתי את בן זוגי יעקב סרוסי שהיה בהתמחות בראיית חשבון וגם עבד בהנהלת בנק דיסקונט. בשנת 1957משפחתו של יעקב נאלצה לעזוב את החיים הטובים והנוחים במצרים. משרתים וסוסי פוני שהיו רק שלהם. כשפרצה מלחמת קדש, מלחמת סיני בשנת 1957 רוב יהודי מצרים גורשו חסרי כל. בהגיעם ארצה, המשפחה שמנתה חמישה ילדים והורים נשלחו למעברת בת-ים. חמי, שהיה איש משכיל, קיבל משרה בכירה בבנק המזרחי בעיר. אח של חמי שעלה עם משפחתו, שכל את בנו הבכור שמעון סרוסי ז"ל, אשר נרצח בירושלים מאש צלף ירדני.

סרוסי ש מעון ז"ל –  מתוך אתר "נזכור את כולם"

"בן אברהם (אלברט) ואסתר. נולד ביום י"א באב תרצ"ט (27.7.1939) באלכסנדריה של מצרים. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון בעיר-מולדתו. חלם על עליה לארץ ופעל בכל מיני דרכים לטובתה אף כי נתקל בקשיים מרובים בשעת-מעשה. כאשר עלה סוף סוף למד באוניברסיטה העברית בירושלים. השתייך לקבוצת כדור-סל של "מכבי" בתל-אביב. גויס לצה"ל בפברואר 1959. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ט בסיון תשי"ט (25.6.1959) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול".

מיותר לציין שזה הטיל צל כבד על שתי המשפחות שגרו בצריפים סמוכים. למרות כל הקשיים, חמי וחמותי רבקה ומשה סרוסי, גידלו שמונה ילדים משכילים.

יעקב ואני תמיד מוכנים להעניק לילדינו בטחון מורלי וכלכלי, והדבר שהכי חשוב בעינינו לפני הכל הוא האושר שלהם.

השיר בו בחרתי: אני חולם בספרדית ששר שלמה יידוב

הזוית האישית

ליאור: נהנתי מאוד ללמוד על העבר של סבתא וסבא וגם לשמוע את סיפורי הילדות והמנהגים של המשפחה.

בקי: שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי לשתף את הסיפור המשפחתי ולהעבירו לדור הבא.