מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי שרהלה שלץ, ואני רוצה לספר לכם על סבא שלי. סבי, לאוניד שלץ שנולד ברוסיה, בעיר אודסה.

כבר בצעירותו השתוקק סבא ללמוד עברית. אבל השפה העברית הייתה השפה היחידה שנאסרה ברוסיה הקומוניסטית. השלטון רדף ודיכא כל סממן יהודי, יהודי שנתפס בעת לימוד השפה העברית, נשפט על עבירת "בגידה" במולדת, למספר שנות מאסר או גלות לסיביר הקפואה או למקומות מרוחקים אחרים. ולכן  סבא נאלץ ללמוד אותה במחתרת. סבא החליט שהוא חייב ללמוד עברית ויהי מה….  הוא יצא לחפש ספרים שבאמצעותם הוא יוכל ללמוד את השפה.

יום אחד הוא החליט להיכנס לספריה העירונית ולחפש שם. הוא פנה לספרנית ושאל אותה, האם יש בספריה ספרים בעברית? היא ענתה, שיש לה כאלה ספרים, אבל אסור להוציא אותם מחוץ לספרייה. סבא חשב מה לעשות? ומצא רעיון, בביקורים הבאים שלו בספרייה הוא הביא דף ועט והתחיל להעתיק את הספרים ספר ועוד ספר. לעיתים הוא גם היה לוקח בחשאי מעט ספרים ומוציא אותם מהספרייה, מעתיק או מדפיס את הספר. ולאחר מכן, כדי שלא  יבחינו  בספר החסר, הוא היה מחזיר במהירות את הספר ומניח אותו במקום המדויק ממנו הוציא את הספר. סבי כל כך רצה ללמוד עברית, עד שאת כל המשכורת החודשית שלו הוא הקדיש עבור הספרים!!!

סבי מספר, שבאחד הימים, הגיעה לאודסה זמרת, ששרה שירים באידיש. סבא ניגש אליה וניסה להיכנס לשיחה אתה, אבל מיד היא הראתה באצבעה לכיוון הנברשת, וסימנה לו ששם תלויים רמקולים. ולחשה לו ששששששש. היא הציעה לו, שהם ייצאו החוצה לדבר, כדי שלא ישמעו אותם. כעבור זמן, ידידת  המשפחה מצאה מורה, שיכול ללמד את סבי עברית. וכך הוא התחיל ללמוד עברית.

סבי  עלה לארץ בגיל שלושים ואחת, יחד עם אבי שהיה בגיל שלוש, כשהם הגיעו לארץ, סבא שלי המשיך בלימוד השפה, וידע אז דקדוק יותר טוב מעכשיו!!!

הזוית האישית

שרהלה שלץ: תודות, לסבא שלי על המידע היקר. לתכנית הנפלאה ולמורתי, שבזכותה אני יודעת עוד סיפורים על סבא שלי.