מאגר סיפורי מורשת

שמי אליזבטה סלוסרבה, נולדתי באוקראינה,  עליתי לארץ בשנת 1990, במקצועי אני מהנדסת כימיה ומורה לביולוגיה, אני השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי באולפן שרת , בת ים. במסגרת התכנית למדנו יישומי מחשבויחד עזרו לנו לתעד את סיפור חיינו.

קישור למצגת סיפור החיים שלי

על פולטבה

עלינו לארץ מפולטבה שבאוקראינה, בשנת 90. פולטבה היא עיר מרכזית באוקראינה, ויש בה כ-400 אלף תושבים. פולטבה היא עיר תרבותית. יש בה מוזיאונים, תאטראות , בתי אופרה ועוד. נהגתי ללכת למקומות בילוי רבים. המקום שהדהים אותי ועוד מיליוני אנשים בעולם, נקרא: "מוזיאון הקרב של פולטבה". במוזיאון הזה נשארו שרידים של המלחמה ,שנערכה בפולטבה בין הרוסים לבין השוודים בשנת 1709. במלחמה זו ניצחו הרוסים, ורוסיה נשארה בידיהם.

פולטבה

הרושם הראשוני על בת ים

עלינו לארץ עם אחותי ומשפחתה. כאשר עלינו לארץ שכרנו דירה בבת-ים ברחוב הרצל. בשנת 1994 רכשנודירה בת 2 חדרים ברחוב דנין, זהו אזור מרכזי ושקט בלב בת -ים. כאשר עליתי לארץ, הרושם הראשוני,שקיבלתי ,היה לא טוב. אבל היחס, שקיבלנו מהתושבים,היה טוב וחם. הם השתדלו לעזור לעולים, ככול שיכלו.

הפסח הראשון בישראל

כאשר גרתי בפולטבה, לא היה נהוג לחגוג את חג הפסח. רק כאשר עליתי לארץ, סיפרו לנו באולפן "שרת" ,שבו למדתי עברית , מהו חג הפסח ומהם מנהגיו. רק בשנת 91 ראיתי את ליל הסדר הראשון אצל שכניי. זה בעצם היה החג העברי הראשון, שחגגתי בארץ. בליל הסדר בבית שכניי כל אחד בתורו , היה אמור לקרוא בהגדה, ואף-על-פי שלא כל כך ידעתי קרוא וכתוב, הצלחתי בסופו של דבר.המאכלים בליל הסדר היו טעימים מאוד. חלק מן המאכלים אכלתי באוקראינה למעט כרפס ומרור.כאשר הגיע העת לחיפוש האפיקומן, הילדים חיפשו וחיפשו עד שלבסוף מצא אותו, יעקב בנה הבכור של השכנה.

מלחמת המפרץ

החוויה הכי קשה ,שעברה משפחתי ,היא מלחמת המפרץ ,בינואר 91. כאשר החלה המלחמה דאגנו מאוד, לא ידענו את השפה ולא הצלחנו לקלוט את אמצעי התקשורת ,לכן לא היינו מודעים לפרוץ המלחמה. רק בזכות הרעש, שעשו השכנים בקומה העליונה, הצלחתי להבין מה קורה והבנתי , שהתחילה המלחמה. כל תושב היהצריך לאטום חדר בביתו, לנו לא היה תקציב ולא היה מושג כיצד לעשות זאת. כאשר הופעלה האזעקה ,השכנים שלנו באו לקחת אותנו אליהם ,לחדרם האטום. כך חלפה לה "מלחמת המפרץ".

מעבודה לקשר אהבה

לאחר זמן-מה מצאנו עבודה. בעלי התחיל לעבוד במפעל ואני התחלתי לעבוד כמטפלת בילדה. במשפחה, בה התחלתי לעבוד , אמה של הילדה ,שעליה שמרתי ואני . פיתחנו קשר מיוחד, של אם ובת. הילדה ,שעליהשמרתי, שמה שירי ,תינוקת זאת נקשרה אליי באופן מיוחד. כאשר נולדה האחות טל, שירי לא נתנה לי להתקרב אליה, מפנישהיא קינאה. לאחר 8 שנים נולד לאחיות אח בשם אביעד. בעלי טיפל בו עד גיל שנתיים וחצי. כעבור זמן -מה, עברה המשפחה לגור בשוהם. אנחנו שומרים איתם על קשר הדוק עד עצם היום הזה. אני ממשיכה ללמודעברית באולפן "שרת "בבת -ים. בכיתת העברית ,שבה אני לומדת, ישנה מורה ששמה אהובה . היא מורהנהדרת וראויה לציון לשבח .

השתתפנו בתוכנית ה"קשר הרב דורי" באולפן שרת, בת ים

מפגש סיום מרגש

מרינה:

העבודה באולפן במסגרת המחויבות האישית לצידה של אליזבטה הייתה מהנה וחברתה הייתה נעימה לי מאוד. שמחתי לעזור לה בכתיבת סיפור העלייה לארץ. אליזבטה אישה חרוצה וחברותית מאוד. אני מקווה שבהמשך נשמור על קשר. שמחתי לפגוש את הקבוצה ואת יהודית המורה המלווה בתוכנית ואני מודה לה על עידודה ותמיכתה.

אליזבטה:

התוכנית ה"קשר הרב דורי" מוצאת- חן בעיני מאוד. נהניתי לתאר את סיפור העלייה שלי במצגת. זה המחיש את העבר, ההווה וגם את העתיד שלי. היה לי נעים מאוד להכיר את מרינה, התלמידה, היא מאוד עזרה לי, היא תלמידה מוכשרת וסבלנית.

אני רוצה להודות להנהלת "אולפן שרת" ולמורה יהודית נוטע, שבלעדיהם לא הייתי מגשימה את חלומי להשתמש במחשב ולכתוב את סיפור העלייה שלי לארץ ולהעלותו במצגת.