מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי ענברי נולדתי בשנת 1946 בקיבוץ אפיקים.

נולדתי באפיקים וככזאת, כל חיי חגגתי את ליל הסדר באפיקים. אחלק את סיפורי לשלושה חלקים.

ליל  הסדר בגן – ליל הסדר נחוג בגן עם ילדי הגן וההורים. לקראת חגיגת ליל הסדר, יצאנו לשדות לקטוף פרחי בר, ושיבולים כדי לקשט את הגן. (חרציות, כלניות, פרגים, טורמוסים ,שיבולים וכו') . לקראת ערב ליל הסדר, חולקו לנו בגדי חג חדשים, צחורים ולבנים, ממחסן הילדים, וסנדלים חדשים שנתפרו בסנדלריה. הבנות קיבלו סרטים וורודים לשיער, וגרביים וורודות, והבנים קיבלו גרביים בצבע תכלת. אחה"צ, התנהל טקס ליל הסדר.  בתכנית היו שירים וקריאה מהגדת הילדים.  ההורים הוזמנו להשתתף בחגיגת הגן. האפיקומן הוסתר ע"י הגננות והילדים חיפשו מצאו אותו. בערב, הלכנו לבתי ההורים, ולקראת ליל הסדר בקיבוץ, התאספנו בגן לשנת הלילה. שומרות לילה התחלפו ביניהן בתורנות, כדי להשגיח ולשמור עלינו. ליל הסדר של החברים, התחיל יותר מאוחר, כדי לאפשר להורים להשכיב את ילדי הגן, הפעוטונים, והתינוקות.

ליל הסדר מכיתה א' ועד שנות נעורי כמדי שנה, בנינו תנור טבון ועליו אפינו מצות. סופקו לנו קמח ומים ומהם לשנו את הבצק. המצות היו טעימות להפליא, וגם מהבצק לא הפסקנו לנגוס. גם בגילאים אלו, נמשך המנהג לקבל לקראת החג, בגדים חדשים וחגיגיים, סרטים לשיער, וסנדלים חדשים לקראת הקיץ . ילדי ביה"ס השתתפו בליל הסדר עם החברים, מכיתה א', ואף הופיעו במספר שירי מקהלת הבוגרים. החברים ישבו סביב שולחנות ארוכים, ובחדר האוכל, סודר מקום לכל משפחה ומשפחה, ועל כל שולחן פוזרו הגדות. בסדר השתתפו רוב חברי הקיבוץ והוא מנה מאות חברים ואורחים, ובהם בני משק שעזבו את הקיבוץ, אך לא החמיצו את השתתפותם בליל הסדר החגיגי, ורב-הרושם, שהתנהל באפיקים מדי שנה. מסביב, על קירות חדר האוכל, נתלו ציוריו של הצייר המקומי, ליאור רוט, ובו ציור סיפור יציאת מצרים. לימים, דודו רוט, בנו של ליאו רוט, קיבל על עצמו לתקן את ציוריו של ליאו אביו, שהתבלו מעט, ואף הוסיף ציורים משלו סביב סיפור יציאת מצרים. לאורך כל ימות החג נשארו הציורים על קירות חדר האוכל, ושמרו על אווירת החג. בתכנית השתלבה מקהלת אפיקים, בשירי החג מתוך ההגדה. בחלק מהשירים השתלבו ילדי אפיקים והצטרפו לשירת המקהלה. מפתחי חדר האוכל, הגיעו הילדים, לבושים בגדים ארוכים ולבנים . הם צעדו, החל מהקטנים ועד הגדולים, בתהלוכה,  כשבידיהם זרי שיבולים. בנות אפיקים הבוגרות היו יוצאות בריקוד העומר, לצלילי התזמורת והמקהלה. בשנים הראשונות לקיבוץ, ניצח על המקהלה החבר ליובה רביץ. הוא הלחין את המוסיקה למרבית השירים. הלחנתו הייתה בעלת מוטיבים גרמניים, שמהם הושפע, עוד בהיותו בגרמניה, שם נולד, גדל והתבגר. השפעתו של ליובה רביץ על טקס החג הייתה גדולה, ועד היום מבוצעים חלק מהשירים אותם הלחין. היו לילות סדר אחדים, בשנות ה-80,  בהם ניצחה הילה שרת-לולב על המקהלה. סדר זה כלל את שירי ההגדה, שאותם הלחין אביה יהודה שרת ז"ל , ע"פ טקסטים מסורתיים וטקסטים קיבוציים. בשנות ה-70, לקחה על עצמה יעל תבורי את מלאכת הניצוח, על המקהלה ברציפות, בפסחים רבים באפיקים. המקהלה הרעימה בקולה, ובכישרון רב הובילה את שירת ליל הסדר. לימים,  המקהלה הלכה והצטמצמה. צעירים לא נוספו, ורבים מחברי המקהלה הלכו לעולמם. כיום המקהלה קטנה, אך עדיין שרה יפה. אני מכירה היטב, את שירי החג ואוהבת מאד לשיר אותם.

רותי בצעירותה עם הוריה ואחיותיה

בבגרותי, ובהיותי בעלת משפחה – בהיותי בפרבר, (מגורי הנעורים)בני הפרבר נרתמו לעזור בעריכת השולחנות. במשך כל השנים, משפחתנו חגגה  ועדיין חוגגת את ליל הסדר באפיקים. בהיותי בוגרת, הוחלט על נוהג, בו כל משפחה מתייצבת בחדר האוכל, בשעת הצהריים ועורכת את שולחנה החגיגי. אחה"צ, היו תורנים שתפקידם לבדוק שכל השולחנות ערוכים כתיקנם, ולא חסר עליהם דבר. מאכלי ארוחת החג היו ועודם: גפילטע פיש, חרוסת, מצות, בשרים, כופתאות, מרק- עוף , תפוחי אדמה וכמובן סלטים ותוספות.

עם המעבר ללינה המשפחתית, לא הייתה עוד הפרדה בין הילדים למבוגרים, וכל הילדים, בכל הגילאים נכחו בליל הסדר. רק בשנתיים האחרונות,  בעקבות הקורונה, לא חוגגים את ליל הסדר במשותף. כל משפחה מתארגנת באופן עצמאי וחוגגת בביתה . השנה, שירי החג של מקהלת אפיקים, בניצוחה המרשים של יעל תבורי, הוקלטו באולפן, כדי לאפשר לחברים לשמוע את השירים האהובים עליהם, בליל הסדר הביתי, ובכך להמשיך ולשמר את אווירת החג.

נקווה שעם חלוף הקורונה, בשנה הבאה, יחזור ליל הסדר למתכונתו היפה והחגיגית, והציבור יזכה לספר ביציאת מצריים, בצוותא ובחגיגיות המוכרת לכולנו, מזה שנים רבות.

בתודעתי, בזיכרוני ובליבי מהחג הנפלא הזה נותרו – א. ציוריו המקסימים של דודו רוט ז"ל, שהם המשך ותוספת לציורי אביו ליאו רוט ז"ל, המשמרים את אווירת ליל הסדר וימי חול המועד פסח. ב. אהבה וערגה לשירי החג היפים המבוצעים ע"י מקהלת החברים. כשאני שומעת אותם, אני חשה התרגשות והתפעמות גדולה. מכירה את השירים בע"פ וזוכרת את כל הלחנים, מרעידי הלב והנפש. ג. ההגדות היפות שהופקו באפיקים במשך השנים. חלקן שמורות בביתי. ד. מאכלי החג המסורתיים. ה. געגוע לחבילת הבגדים החדשים, לבנים וצחורים, שחולקו לנו בהיותנו בגן ובכיתות ביה"ס.

חשוב לי לציין שבמשך השנים היו עיצובים שונים להגדות של אפיקים. רק במהלך השנים האחרונות התקבע נוסח ההגדה ועיצובה, וכך הוא נשמר עד עצם היום. בארכיון אפיקים שמורות הגדות שהופקו באפיקים במהלך השנים. השנה חולק שי לחברים בקבוק יין ועליו מדבקה חגיגית – העתק לציורו של דודו המספר את סיפור יציאת מצרים.

מימין יעל תבורי מנצחת על מקהלת ליל הסדר, משמאל הגדות שונות שעוצבו בקיבוץ אפיקים במהלך השנים. למטה משמאל, הלה שרת – לולב מנצחת על המקהלה על פי שירי אביה יהודה שרת ז"ל.

 תמונה עם געגוע –    לזכר רב-סבתא ציפורה ז"ל

בגיל תשעים ושלוש, רב-סבתא ציפורה לקחה את בניה ונכדיה, למסע שורשים לבריסק בביאלרוס, ולסביבותיה, העיר בה נולדה, התחנכה וגדלה. אל המסע הצטרפו גם דודים מאמריקה . במשך כל השנים סבתא ציפורה סירבה לנסוע לבריסק . היא לא רצתה להיפגש עם עברה, ולהתייצב אל מול המציאות, שבה כמעט כל משפחתה נספתה בשואה, למעט היא ואחיה יהודה שעזבו את פולין טרם פרצה המלחמה. היא הייתה אז בחורה צעירה בשנות העשרים, כשהספיקה להימלט מהצורר הנאצי היטלר, והגיעה לישראל, לבחיר ליבה רב-סבא יצחק שחיכה לה.  ההיכרות ביניהם הייתה עוד משחר נעוריהם בבריסק. את ביתם בנו בכפר-יהושוע.

סבתא ציפורה לקחה את בניה דני (ורעייתו נאוה), ואמיר, ואת נכדיה אסף, חגי וענבל למסע. לא כדי שיכירו את בריסק שלה ושל סבא, כי בריסק שלהם מזמן אינה קיימת. העיר נהרסה במלחמת העולם השנייה. היא לקחה את צאצאיה כדי "לסגור מעגל אישי-נפשי" ולאפשר לבנים ולנכדים, להכיר אותה ואת סבא, בסביבה בה התהלכו כשהיו צעירים, יפים ומבטיחים, ובה לקחו מהם את משפחתם, ואת כל מה שהיה להם. 34,000 יהודים, בחורים, נשים וטף שנספו בעיר וסביבתה.

המסע הינו עדות מטלטלת, מרגשת ומסעירה, שעברה משפחתנו. אני שמחה ונרגשת להעביר למיקה את הידע על קורות משפחתנו, כשבראשה ניצבה במלוא עוזה ועוצמתה, רב-סבתא שלנו, ציפורה האהובה. ציפורה שהייתה אז אישה מבוגרת (רק כרונולוגית) ומפאת גילה (93),  חשה שאין עוד זמן, וצריך להספיק ולהגיע עם ילדיה ונכדיה, אל שורשי עברה. לא היה ניתן עוד לדחות את הפגישה, ולהתמודד עם טראומת חייה. כשהמסע יצא לדרך, רב-סבא יצחק ז"ל כבר לא היה בין החיים.

הואיל ובשנת 2007, כשהמשפחה יצאה למסע, מיקה עדיין לא נולדה, היא לא ידעה על כך דבר. כעת, ניתנה לי ההזדמנות לספר לה על החוויה המיוחדת ומכמירת – הלב שעברו משפחותיהם של סבתא ציפורה, וסבא יצחק, ולהראות לה דרך "תמונות מספרות", את קורות משפחתנו הענפה, שנעלמה לפתע פתאום, באבחת סכין ובנסיבות טרגיות. על אף שמיקה לא זכתה להיות חלק מהמסע, הרי התמונות והסיפורים, הובאו לפניה ובוודאי ייחקקו לנצח על לוח ליבה. מי ייתן שכך יהיה.

סבתא ציפורה נפטרה בשנת 2016 בהיותה בת מאה ושלוש. עשר שנים לאחר מסע השורשים. על קברה נחקקו המילים: "רוח לא נשברת".  יהי זכרה ברוך!

פרטים חשובים: למסע יצאה רב-סבתא ציפורה בהיותה בת תשעים ושלוש, אני הייתי אז בת שישים ושתיים, והייתי היחידה שלא הצטרפה למסע, מסיבות בריאות ועבודה רבה בבית-ירח, בתקופת בחינות הבגרות. הייתי אז אחראית על מערך הבחינות, בבית הספר התיכון בית-ירח שבעמק-הירדן.

הענף המשפחתי תמונה עם געגוע

התמונות צולמו ביוני 2007 , במהלך המסע. התמונות שצולמו במסע, נקבצו לאלבום דיגיטלי שענבל, דודתה של מיקה, ערכה.  האלבום שמור אף במחשב. בנוסף לכך, ענבל צילמה וערכה סרט בעקבות המסע.

לצפייה בסרטון: 

סיפורו של חפץ –  מוקדש למיקה באהבה, מסבתא רותי ענברי

החפץ שבחרתי לספר עליו, הוא אלבום המשפחה. האלבום עבר לרשותי למשמורת בשנת 1998, כשנפטרה אמי מרים ז"ל, רב-סבתא של מיקה. בת  חמישים ושתיים, הייתי כשהאלבום הועבר אלי והוא נמצא ברשותי כבר עשרים ושתיים שנה. האלבום נקנה בשנות החמישים ע"י אליהו וילדר ז"ל, רב-סבא של מיקה. שבעים שנים מלאו לאלבום. רב-סבא אליהו, מילא את האלבום במאות תמונות. הוא השקיע זמן רב בהדבקת התמונות באלבום. הוא שמר בקפדנות על הדבקה מסודרת, לפי סדר הדמויות המשפחתיות.

האלבום מכיל את "ענפי העץ" המשפחתי שלנו . זהו סיפורם של אלו שהיו הרב-סבתות והסבים שלי, וגם דודים ובני-דודים, שחלקם מתגוררים בארץ. הקשר עם אלו שחיים בחו"ל לא נשמר. בנוסף לתמונות של בני המשפחה ומכרים, ישנן גם תמונות של אחיותיי ושלי, באלבום.

בתקופה האחרונה, אני מעיינת באלבום לעיתים קרובות. ילדי מתעניינים מאד בסיפורי המשפחה. בת דודתי החיפאית וילדיה, מגלים עניין רב בתמונות, ובסיפורים המשמשים תיעוד חשוב ומרתק. אני מצלמת תמונות מהאלבום ושולחת להם בווטצאפ.  ההתרגשות שלהם גדולה מאד וחיזקה את הקשר בינינו. אני מתכוונת להעביר את האלבום לילדי ולנכדי כולם. ענבל ענברי-מלמד, דודה של מיקה, החיה באפיקים, תסרוק את התמונות ותיצור אלבום דיגטלי שיוכל להישלח למשפחתנו כולה, על כל ענפיה, ויישמר ערכן של התמונות .

מבחינה היסטורית יש לנצור בזיכרוננו ובליבנו את כל קרובינו באשר הם, בבחינת: "דע מאין באת ולאן אתה הולך".  חשוב מאד שילדינו ונכדינו יכירו את שורשי משפחתנו מהמאה ה-19 והמאה ה-20. בעזרת התמונות נוכל להכיר את יקירנו ולספר את סיפור חייהם. האלבום שייך למשפחת וילדר, לרב-סבא אליהו ורב-סבתא מרים ז"ל , שהיו חברי אפיקים. האלבום אינו מתייחס לרב-סבתא ציפורה ז"ל ורב-סבא יצחק ז"ל מכפר-יהושוע, הוריו של סבא  אמיר. גם להם נעשו אלבומים, אך הם עובדו ונערכו ע"י ענבל, דודתה של מיקה. אלו אלבומים דיגיטליים. עליהם אספר בפעם אחרת.

הסיפורים "לובשים צורה ותוכן" דרך התמונות, ומקבלים חיות וריתוק, ונוצרת תחושת נוסטלגיה מחממת-לב, ותחושה מרגשת ואוהבת. מיקה נכדתי ואנוכי,  עבדנו על הנושא ביחד. ראינו את האלבום, שוחחנו על התמונות והלכנו בדרכו של סבא אליהו ז"ל והמשפחה כולה. הסברתי לה איך סבא ערך את התמונות ולמה חשיבותו של האלבום כל כך גדולה, ויקרה לנו. אני מקווה שמיקה עברה איתי חוויה מרגשת ומלמדת ותיקח אותה כ"צידה לדרך".

הזווית האישית

מיקה וסבתה רותי ענברי, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר אפיקי ירדן שבקיבוץ אפיקים, בשנת תשפ"א 2021