מאגר סיפורי מורשת

במלחמת יום כיפור ליאורה הייתה חיילת בת 19. היא שרתה במודיעין בבסיס בחרמון. התפקיד שלה היה להאזין לסורים. כשפרצה המלחמה ליאורה הייתה בבסיס זה היה יום שבת. חיילים מהבסיס של ליאורה נפלו בשבי הסורי, אחד מהם היה חבר של חברה קרובה שלה שמו אפרים זינגר. זאת הייתה חוויה קשה ומפחידה כי פתאום קרה משהו לאנשים קרובים לה מאד.

הסורים היו ידועים באכזריותם והיא לא ידעה אם תראה את חברים שלה שוב. זה גרם לפחד גדול. באחד הימים הסורים פרסמו סרט ששם ראו את החברים שנפלו בשבי. כך ידעו שהם חיים . לאחר שמונה חודשים הם החזירו את השבויים לארץ.

בגלל מצב החירום כולם עבדו קשה במלחמה וליאורה הייתה עסוקה והרגישה שיש לה יכולת לשפר ולהשפיע על המצב. היא מספרת על לחץ נפשי גדול מאד. סדר היום במלחמה היה שעבדו שש שעות ושש שעות נחו. הם עבדו יותר שעות מהרגיל ולא היה זמן לחיי חברה וגם  לא יציאות הביתה .

ההורים של ליאורה לא ידעו מה ליאורה עשתה בצבא. אסור היה לה לספר מה היא עושה.

ליאורה התגייסה בשנת 1972 לחיל המודיעין

אפרים וחברתה של ליאורה נישאו ונולדו להם 4 ילדים. ועד היום הם בקשר קרוב עם ליאורה ובעלה ראובן.

הזוית האישית

נעמה: היה לי כיף להיות עם ליאורה. הכרתי אדם עם לב טוב והיא הייתה כמו סבתא שאפשר ללמוד ממנה. אני מאחלת לה שיהיו לה חיים טובים ושהיא תמיד תהיה שמחה. עצוב לי שליאורה עוברת לכרמיאל אז אני מאחלת לה שיהיה לה טוב בכרמיאל