מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בת שבע במעברת בית שמש

ביקור חולים
לפני הרבה שנים
חייבים לעמוד בתור

שמי בת שבע. נולדתי בשנת 1941, עליתי מעיראק מהעיר סלימניה בשנת 1951 הייתי אז בת 10. היינו רק אני הורי סבתי ותשעת אחיי, אני השנייה מהאחים.

מעברת בית שמש

"העיר הוקמה ב־כ"ז בכסלו ה'תשי"א (ב־6 בדצמבר 1950) כמעברת הר־טוב, שנקראה על שם המושבה הר־טוב, שהוקמה על ידי עולים מבולגריה על האדמות שעליהם יושב היום המושב נחם. המושבה ננטשה במלחמת העצמאות והיום קרויים על שמה רחוב בבית שמש ואזור התעשייה הר־טוב. בשנת 1953 שונה שמה של "מעברת הר־טוב" לשם "בית שמש". בימיה הראשונים של בית שמש, גרו בה בעיקר עולים מאיראן,עיראק, צפון אפריקה, ורומניה ובמהלך השנים הגיעו לעיר גם עולים מאתיופיה, רוסיה וארצות הברית. בשנת 1952 עברה המעברה למבני קבע וב־25 ביוני 1991 י"ג בתמוז ה'תשנ"א קיבלה בית שמש מעמד של עיר". ויקיפדיה

העבירו אותנו לגור במעברה, מעברה זוהי מחנה עולים או ישוב קליטה, המעברה שלנו הייתה בבית שמש, שכונת צריפים קטנה שבאזור הקניון והביג של היום.

החיים במעברה היו קשים, שגרת החיים היתה לעמוד בתורים: תור לאוכל – היינו מקבלים תלושים פעם בחודש שבהם היינו קונים מצרכים שאמורים להספיק לכל הנפשות במשפחה. לכל נפש הקציבו 100 גרם, זה ממש לא הספיק. אנחנו היינו רגילים לאוכל בשפע, בשר עופות, ושם האוכל היה ממש לא טעים, אפילו במקום ביצים קבלנו אבקת ביצים, היינו מוסיפים מים מערבבים וככה מכינים חביתות.

יש מקרה אחד שזכור לי, תמיד כשהיינו רוצים לקנות לחם, היינו צריכים להזדרז, כדי להספיק להיות ראשונים בתור. תמיד אנשים רבו וקיללו היו צעקות, משיכת שערות. לי בתור ילדה בת 10, היה לי קשה להיות שם.

יום אחד אבי החליט שזהו! מהיום אין תורות, הוא החליט לקנות מספר גבוה של לחמים, וכך ישאר לזמן רב, לכמה ימים. הוא עשה זאת, אך אישה אחת באה אליו ושאלה: "מה אתה עושה עם כל הלחמים האלו?" הוא ענה לה: "אלו לחמים כדי לא לעמוד בתורים כל היום, וזה יספיק להרבה זמן!" האישה ענתה לו: "מה פתאום! כאן קונים כל דבר יום ביומו! כל מה שקנית זה להיום! אין לשמור למחר, זה מתקלקל!" ואז אבי היה צריך לזרוק את הלחמים שנשארו, כי הם כבר לא היו אכילים.

 יום העיון המשתף בבית התפוצות

תמונה 1

אוריאן מלכה גורן אביטל עם בת שבע בבית התפוצות

תמונה 2

 

 

הזוית האישית

אוריאן מלכה גורן אביטל: היה לנו כיף לדבר עם בת שבע וכשהיא נפצעה במהלך מפגשי התכנית הלכנו לבקר אותה. בת שבע מאוד נחמדה ואהבנו לדבר איתה ולראיין אותה, נמשיך לפגוש אותה ולשמור עמה על קשר בעתיד.

פתגם שבת-שבע אומרת: "כל דבר יום ביומו" – כל דבר שקונים הוא לאותו היום. לדוגמא: המקרה עם הלחם שקונים לחם לאותו היום.

לקריאה מורחבת על המעברות בשנות ה- 50 באתר הארכיון הציוני המרכזי.

מילון

מעברה
מעברה: , מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. ב-23 במאי 1950 פורסמה בעיתון "דבר" הידיעה: "בשבוע שעבר הוקמה בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית, ה"מעברה" הראשונה בארץ. ה"מעברה" היא יישוב זמני, אשר תושביו, המוצאים ממחנות העולים לעבודות יעור, מתגוררים באוהלים עם משפחותיהם."[1]; בתוך פחות משנתיים חיו במעברות מעל 220,000 בני אדם

ציטוטים

”פתגם: "כל דבר יום ביומו": לדוגמא: המקרה עם הלחם שקונים לחם לאותו היום. “

הקשר הרב דורי