מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בשנת 1950, לאחר קום המדינה.

גרנו ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שהיה הרחוב המרכזי בעיר  ומרכז המדינה. הורי, אני ושלוש אחיותי גרנו בקומה העליונה כשבקומה התחתונה גרו סבי וסבתי. מול ביתנו היתה שכונת צריפים בחולות – שכונת נורדיה. על חורבותיה של השכונה נבנה הדיזנגוף סנטר. כל לימודי: בגן, בבית ספר יסודי ובתיכון היו בעיר תל אביב

 תל אביב  עירי

כשהייתי בכיתה א' פרצה מלחמת סיני.  לא היו מספיק מקומות במקלט לכל התלמידים ולכן ילדי כיתות א' נשארו בבית עד סוף המלחמה. בזמן האזעקות היינו יושבים במסדרון של סבתא. בהיותי בכתה י"א פרצה מלחמת ששת הימים. כחודש לפני פרוץ המלחמה גויסו המילואים והעיר התרוקנה מגברים. אנחנו, התלמידים, מילאנו את מקומם במגוון תפקידים. אני מיינתי דואר, חילקתי מכתבים, עבדתי בבנק הדם, עזרתי בבית חולים. הבנים בכיתתי חפרו שוחות ומלאו שקי חול למקרה שיצטרכו להסתתר מהפצצות.

פיגוע בכביש החוף

בשנת 1978 מחבלים עצרו ביריות אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. המחבלים פרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב, לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.

מעט צפונית מצומת גלילות (מול המקום שבו שוכן כיום סינמה סיטי), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. נהרגו 35 אנשים ונפצעו 71. עקב חוסר ודאות באשר לגורל המחבלים שהיו באוטובוס, הוטל עוצר על יישובים באזור תל-אביב ודרום השרון, ונערכו סריקות אחר המחבלים שלא נמצאו, וכנראה נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים.

בעת העוצר עבדתי בעיריית תל-אביב. המנהל שלי מצא שהיא חיונית לעבודה. בגלל העוצר לא היה אפשר לנסוע בעיר ברכב פרטי, במוניות או באוטובוסים, אלא רק ברכב צבא, משטרה או רכב חירום: אמבולנס או כבאית, ולכן שלחה העירייה כבאית להביא את סבתא רונית לעירייה. בכך חזרנו והמחשנו כי אף על פי כן ולמרות הכל אנו ממשיכים את חיינו. כל השכנים שלי היו בטוחים שאני מאוד חשובה אם כך שולחים לקחת אותי בזמן העוצר.

במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה בשנת 1982 אנדרטה לזכר הנספים.

הזוית האישית

רתם: אני מאוד נהנתי ואני מאוד מקוה שגם סבתא נהנתה. אני מאוד שמחה ומלאת תודה שסבתא רונית, הסכימה להקדיש מזמנה לבוא מתל אביב בשביל להיות איתי בקשר הרב דורי.