לחיות בצילה של אם ניצולת שואה
שמי אסתא עמיר, נולדתי בישראל לבית משפחת שבבו.
גדלתי עם אם ניצולת שואה, כבת – דור שני לשואה. כאשר ביום השואה היא הייתה מסתגרת במשך יומיים שלושה. בצעירותי לא הבנתי למה? לא הבנתי שזה קשור לאירועי השואה, לכשהתבגרתי הבנתי את משמעות העניין. בבית הייתה אווירה של "טאבו" לא שואלים, לא חוקרים, לא מתעניינים שתיקה רועמת. אמי מעולם לא דיברה על נושא השואה זה לא עלה בשום דיון, שום שיחה.
לימים הבן הצעיר היה צריך לעשות עבודת "שורשים" בבית הספר, הוא בא אלי בבקשה לעזור לו לספר את סיפור השואה של סבתא ולא הייתה לי אפשרות כי לי לא סיפרו. בני ניגש לסבתו ואמר לה כך: "יש לי עבודת שורשים להכין תכיני לנו קפה ונתחיל…"
כאשר נחשפתי לעבודת שורשים של בני, הייתי בשוק, נחשפתי לכל כך הרבה סיפורי זוועה, משהו נורא קרה לי בחיים, כל השקפת עולמי השתנתה. הרגשתי תחושת החמצה נוראית. וכאשר שאלתי את אמי למה אף פעם לא סיפרה לי שום דבר היא ענתה לי: "אתם מעולם לא שאלתם!"
תמונה מאלבום התמונות שלי
היה מאוד עצוב לחיות בתחושת החמצה שכזו, אילו אמי הייתה פתוחה ומשתפת והייתה חולקת את חוויותיה איתנו זה היה מקל על סבלה.
הזוית האישית
ליאל עמיר מביא את סיפורה של סבתא אסתר עמיר שגדלה כילדה לאם ניצולת שואה וכך נחשף לסיפורה של סבתא רבתא שלו.
מילון
הדור השני לשואההדור השני לשואה, או בסתמי: הדור השני, הוא השם שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות בישראל. ויקיפדיה