מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית, אני סבתא של אלמה סברדלוב. נולדתי בשנת 1950 ברומניה. כשהייתי בת 11 אני והוריי עלינו לארץ. יש לי שתי בנות ושלוש נכדות והן גרות בישראל. אני עבדתי עד לפני כמה חודשים כרופאה באיטליה, ואני מתגוררת כיום באיטליה עם בעלי אילן.

הבית בו התגוררנו ברומניה בצעירותי

הסיפור אותו ארצה לשתף הוא סיפור ההישרדות המשפחתי שלי. כשהגענו לארץ גרנו בחולון בצריפי אסבסט קטנים ולאחר זמן מה עברנו לבית גדול יותר ונוח. כשהייתי בת 14 אימא שלי סיפרה לי על תולדות חייה: כשהיא הייתה בת 14 הובילו אותה ואת משפחתה (שלוש אחיות, אימא ואבא) למחנה ההשמדה באושוויץ. היא הייתה גבוהה ונראתה יותר גדולה מגילה ולכן היא ושתי אחיותיה הגדולות יותר הובלו לעבודת פרך. אימא שלה (סבתי) והאחות הקטנה לאה בת החמש הובלו מיד למוות. אמי סיפרה לי על הרעב והקור ועל כל יום שעלול היה להיות האחרון… כשהיא חזרה, בגמר המלחמה, השקפת חייה היה לחיות ולהנות מכל רגע כי החיים יפים ולכן כל יום צריך לחיות כמו יום חג ולא כמו יום חול.

זו הצוואה המורלית שהיא השאירה לי, אותה אני מקווה ולהעביר הלאה לדורי דורות.

הצריף בו התגוררתי עם משפחתי כשהגענו לישראל

הזוית האישית

יהודית: התכנית הזו נתנה לי הזדמנות להיות בקשר הדוק ומיוחד עם אלמה ולספר לה על עצמי ומשפחתי, להכיר אותה יותר טוב, במיוחד שאנחנו גרות במדינות שונות ולצערי לא יכולות להתראות באופן יום יומי כמו שהייתי רוצה. התכנית הזאת עזרה לי גם להעביר את המסר של ערך החיים.

אלמה: התכנית הזאת נתנה לי להכיר וללמוד על משפחתי בעבר ועל סבתי יהודית לעומק. כיף לי מאוד ללמד אותה דברים חדשים ושהיא תלמד אותי המון דברים ישנים שלא הכרתי מתקופתה. נראה לי שגם אחרי התכנית הזאת נהיה הרבה יותר בקשר ממה שהיינו קודם.