מאגר סיפורי מורשת

בשני לאוגוסט בשנת 1955 נולדה מירב בטהאנה בה, בת זקונים למזל ואברהם קולטקר. לכן גם נקראה "בייבי" בפי אמה ושאר בני המשפחה. למירב היו שבעה אחים ואחיות, שתיים מהם נפטרו מלפני שנולדה. בתור ילדה קטנה פינוקו אותה, קנו לה צמידים, עגילים, שמלות ושרשראות.

מירב אהבה לקרוא ספרים, לקפוץ בחבל, לשחק מחבואים ולשחק בשבע אבנים. בגלל פער הגילאים בין מירב לאחיותיה הגדולות, כבר בגיל עשר הייתה דודה לשלושה אחיינים והתחילה לעשות בייביסיטר בגיל די צעיר.

מירב אמנם גדלה בהודו ולמדה בבית ספר נוצרי, אך בביתה נשמרו בקפידה מנהגי יהדות המשפחה כמו קידוש בשבת, ללכת לבית הכנסת ולחגוג את חגי ישראל. מירב גדלה והתחנכה בהודו כאשר כל השנים אביה מנסה להעלותם לארץ, עד גיל 16 – בו סוף סוף הצליחו לממש את המשאלה לעלות לארץ הקודש. אחות אחת עלתה לארץ עם משפחתה של בעלה עוד לפני שמירב עלתה, אחות אחרת נשארה עם משפחת בעלה בהודו.

מירב עלתה לארץ בשנת 1971 עם הוריה ושני אחיה הגדולים. התחושה של מירב הייתה כאילו נולדה מחדש והייתה צריכה להסתגל לשפה חדשה, תרבות חדשה, מקום חדש, חברים חדשים.. המשפחה שוכנה בקריית אתא אך האיחוד עם האחות הגדולה שגרה באשדוד לא היה פחות ממשמח.

מירב החלה ללמוד עברית בתיכון דתי לבנות בלבד. בתור עולה חדשה ספגה לא מעט צחקוקים על לבושה השונה וקריאות כגון: "הודו גלה גלה". בנוסף לשאר קשיי העלייה והמאבק ללמוד את השפה החדשה, נפטר אביה של מירב חודש לאחר העלייה מבלי שמימש את חלומו לראות את ירושלים.

בגיל 19 הכירה מירב את נפתלי פנקר במהלך שידוך למטרת נישואים. נפתלי היה גם חבר ללימודים של אחיה הגדולים בקולג' היהודי במומבי. היום מירב היא אימא לארבעה ילדים וסבתא לשמונה נכדים.

הזוית האישית

סבתא מירב: אני מאוד נהניתי שזכיתי להשתתף בתכנית ולבלות זמן עם נכדי וחברו. להיות איתו לבד, ולהנות מקבלת הפנים שקיבלתי כל שבוע בתחילת המפגש. המפגש עצמו היה מהנה וכיפי, במיוחד כששיתפתי את ילדותי איתו. מאחלת לו ולחברו הצלחה בחיים. שיחייך תמיד ויהיה מאושר ובריא. אני אוהבץ אותו ואוהב אותו לעד.

אריאל: היה לי כיף לתעד את סיפוריה של סבתא שלי ולבלות זמן איכות איתה. אפילו למדתי עליה דברים חדשים ..

מנואל: נהנתי לשמוע את הסיפורים שמירב ספרה לי. הרגשתי כאילו אני עוזר יותר, תורם את שמחתי לאחרים… ולבסוף רציתי להגיד שהגיל בחברות לא קובע.