מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי אלחנן נולד בבית חולים הדסה בתל-אביב בשנת 1951 וגדל בשכונת שבזי. כבר בילדותו, ההורים נפרדו, הוא לא זכר את הוריו חיים ביחד. לסבי יש אח נוסף צעיר ממנו בשנה וקראו לו רפי.

עד כיתה ב' סבא למד בבית ספר חילוני שנקרא "תחכמוני" ברחוב שלוש שבתל-אביב. סבא אהב ללמוד והצטיין בלימודיו.

שכונת שבזי הייתה בעיקר שכונה של עולים חדשים מתימן, בתקופה ההיא עדיין חילקו נפט וקרח בעגלות וסבא זוכר את תקופת הילדות כמאושרת ביותר, הם היו מתפלחים לקולנוע עדן, היו הולכים לים כי הים היה קרוב ומשחקים עם הסרטנים שהיו מסתובבים על חוף הים, ומגדלים תולעי משי תוך קופסת נעליים.

סבא גם זוכר שכל יום שישי אימא שלהם הייתה שולחת אותם לבית כנסת לבד מכיוון שאבא לא חי איתם וכשהיו חוזרים אימא הייתה עורכת להם קבלת שבת. למרות שההורים של סבא נפרדו אביו היה בא לבקר אותם כל שבת ותמיד היה מגיע עם מתנות.

כשסבא היה בכיתה ב' בגיל 7 אימא שלו שחלתה נפטרה והיא בגיל 39 בלבד ובגיל 7, בכיתה ב' סבא עובר עם אחיו רפי לגור עם אבא שלו שכבר נשא אישה שנייה ויש לו אח קטן וחדש מהאישה השנייה של אביו. האימא החורגת הזאת לא אהבה את סבא ואחיו, היא היית גוערת בהם ומקללת אותם. היא עשתה את הכל שיסתלקו מהבית. ואכן הסבא רבא שלי לוקח את סבא שלי ואת רפי ומעביר אותם לפנימייה בבני ברק שנקראת מוסדות פוניבז'.

הזוית האישית

נועה-תמר מליחי: היה לי כיף לעבוד עם סבא למדתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי.