מאגר סיפורי מורשת

עלינו בשנת  1951 מעיראק מהעיר בגדד, משפחה עם 10 נפשות, אבא אמא ו-8 ילדים.

הקטנה בת 3 ואחי הבכור בן 15 . הוא היה חבר בתנועה הציונית והודיע יום אחד שהוא עולה לישראל  

עם חבריו מהתנועה. אבי החליט שלא ייתן לו לנסוע לבד. כך תוך שבוע התארגנו ועלינו 10 נפשות.

לא יכולנו להביא אתנו חפצים או כסף, רק הבגדים לגופנו, לכן לבשנו עשר שכבות בגדים עלינו.

 הגענו במטוס מבגדד שבעיראק לישראל זה היה חודש מאי 1951. 

המטוס היה מלא  וגדוש, בעמידה, בישיבה אחד על השני פשוט, דחסו אותנו. כשהגענו לארץ כולם

התנפלו על האדמה ונישקו אותה .

התחנה הראשונה בארץ הייתה ב"שער עליה" שם שהיינו כחודש ימים. .משם העבירו אותנו למעברה

"נחלת יהודה", היא הייתה ממוקמת באזור  שהיום העיר ראשון-לציון.  

קבלנו צריף למשפחה בת 10 נפשות, בגלל גודל המשפחה , קבלנו הטבה בנוסף לצריף גם אוהל.

הצריף היה למגורים, ובאוהל המטבח, הכביסה וכד'. השירותים היו בפחון מרחק הליכה של חצי ק"מ מהצריף.

פחון מחורר שניתן היה להציץ פנימה.

באחד הימים ביקרה במעברה עובדת סוציאלית שהודיעה לנו שזכינו במקום הראשון במעברה

במה זכינו ? בתואר הצריף הכי יפה, נקי ומסודר. גרנו בצריף זה חמש שנים,

אמי לא הסכימה לגור באף מקום אחר, חלומה היה לגור בעיר. כך עבדנו כולנו המבוגרים והילדים וחסכנו כסף.

קנינו דירה קטנה, 10 נפשות בדירה בת חדר וחצי בפרדס כץ.  

 

מזכרונותי מעיראק אני רוצה ל ספר במיוחד על חג הפסח, אני זוכרת היטב את חג הפסח האחרון בעיראק לפני עלייתנו ארצה. את חג הפסח האחרון בעיראק חגגנו פעמיים,  ב 1951 לפני עלייתנו ארצה.

חג הפסח הוא גם מנהג וגם מצווה עליה שמרנו כל דורות, חגים אלו שמרו על זהותנו כעם יהודי עד שנתנה לנו

מדינה משלנו.

כבר למחרת פורים היינו מתחילים להתכונן לחג. הוצאנו את הכלים שנשמרו בארונות נפרדים כל השנה

עד לחג הפסח הכלים צוחצחו, כלי הכסף הבריקו. הבית כולו נוקה בקפדנות, כל פינה ופינה, החפצים,

הרהיטים ולכולנו קנו בגדים חדשים. יום לפני ערב חג  נאפו המצות בבית בתנור מיוחד שהיה בנוי בתוך הקיר.

 

זאת הייתה חגיגה, כל בני הבית השתתפו באפיה, החל מטחינת החיטה בעצמנו. אמא הייתה מבשלת מטעמים ובכמויות לפחות ל-50 איש ויותר. בחג זה היה חשוב להזמין את כולם דודים, בני דודים, שכנים ולכל מי שלא היה איפה להיות. השולחן נערך עם כלי החג ואבי קרא ב"הגדה" אנחנו  הצטרפנו כל אחד  בתורו. הסדר נמשך כל הלילה וגם למחרת כיוון שבחו"ל חוגגים את ליל הסדר פעמיים.

בישראל המשכנו לשמור על המנהגים שלנו.

עתה כגמלאית, יש לי ההזדמנות להעביר את סיפורי בתכנית השר הרב דורי בבית ספר זומר, ברמת גן ותודתי למרווין ביקמן המתנדב שמדריך אותנו , למלי נוימן מנהלת בית הספר ולתלמידה סבינה על עזרתה.

קבלתי תעודה יפה ואני מאוד גאה