מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רותי, נולדתי בישראל בעיר חיפה בשנת 1953. כאשר נולדתי, הוריי בחרו לי בשם זה מכיון שהם רצו שם תנכי. שמי  הוא קיצור של המילה "רעות" שמשמעותה הוא –  חברות. נולדתי בשם רותי נדל ולאחר נישואי שיניתי את שמי לרותי קליבנוב. בבית הוריי דיברו עברית וגרמנית.

השם של אמי שונה בארץ מאריקה לרחל, ושמו של אבי שונה ממרטין למרדכי. יש לי אחות ששמה שלומית והיה לי גם אח צעיר יותר שנפטר, ששמו היה גדעון. אבי, מרדכי, היה חבר ב"אגד" ואמי רחל, עבדה בחנות סריגה והעבירה סדנאות בתפירה ובסריגה. היא הייתה אישה נדיבה מאוד ותמיד דאגה לאחר יותר מאשר לעצמה.

בצעירותי כשהייתי בתיכון עשיתי בייביסיטר ונתתי שיעורים פרטיים. גדלתי בבית קטן עם שלושה חדרים. הוריי עבדו מאוד קשה כדי לפרנס את המשפחה. החינוך לערכים והלימודים היו בראש סדר העדיפויות. האווירה בבית הייתה טובה, זאת הייתה אווירה של גאווה ועשייה.

גדלתי בשכונת רוממה שבכרמל, שכונה שכל תושביה היו יהודים. בשכונה היו מעט בתים והרבה שטחי טבע. כל אחר הצהריים כל  ילדי השכונה היו משחקים עד שעות הערב היה המון חופש ושמחה וחברות טובה. הורי הרשו לי לגדל במרפסת כל מיני בעלי חיים שעניינו אותי כגון: תולעי משי, קרפדות, חלזונות, עקרבים, נחשים ועוד כל מיני חיות שמצאתי. חברי הילדות שלי היו כל אותם הילדים ששיחקתי איתם שעות רבות ביחד בשכונה.

למדתי בבית ספר יסודי שנקרא: "זיכרון יוסף", זהו בית הספר הנמצא בכרמל בשכונת אחוזה. המורים היו מבוגרים וסמכותיים.  המשמעת הייתה מאוד קשוחה, היו הרבה שיעורים היו הרבה הכתבות. היה צריך ללמוד הרב, למשל כשהיינו באים לכיתה נדרשנו  לדקלם בעל פה שורות מהתנ"ך ומשירים. ההורים תמיד צידדו במורים. בסוף כיתה ו' עברתי ללמוד בתיכון "חוגים".  סיימתי את התיכון במגמה הביולוגית. אהבתי מאוד ללמוד בבית ספר זה. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה: הבנות היו צריכות ללבוש חצאית פיפטה וחולצות מבד בצבע או כחול או צהוב או לבן. המשחקים שהיה מקובל לשחק היו: קלאס, קפיצה בחבל, גומי, גולות, כדורגל, מחבואים, תופסת. כל המשחקים היו בחוץ עם כל הילדים בשכונה.

סבתא רותי, 1970

מבית הוריי אני זוכרת את הארוחות בחגים וקבלת שבת. האווירה בבית הוריי, הייתה אווירה של כבוד אהבה והבנה. התחביבים  שלי היו בעלי חיים, יציאה טיולים, איסוף מפיות, איסוף עטיפות של מסטיקים, ומשחקי כדור סל. בנעוריי הייתי בתנועת הצופים גם כחניכה וגם כמדריכה הייתי פעילה מאוד. ליד בית הוריי היה בית כנסת אבל הלכתי לשחק לידו רק ביום כיפור.

הייתה לי מורה שהייתה מאוד משמעותית עבורי, קראו לה נעמי נוף. היא למדה אותי ביולוגיה היא הייתה מורה מעולה מחנכת ומסורה. בבית הספר שלי לא היה חדר אוכל בבית הספר. המאכל האהוב עלי היו הארטיקים של משפחת קליבנוב שהיה להם בית חרושת לגלידות. זיכרון הילדות הזכור לי כמשמח הוא לידתו של אחי.

אני זוכרת שחגגנו את חג החנוכה בדומה להיום. כל ערב היינו מדליקים נרות מברכים ושרים שירי חנוכה. היה מקובל להזמין את השכנים ולאחר הדלקת הנרות הילדים נשארו לשחק עם סביבונים. כמובן שאכלנו סופגניות עם ריבה בפנים. אהבתי מאוד את החג כי הוא היה שמח, כי היה חופש מהלימודים וגם משום שקיבלתי דמי חנוכה.

אהבתי להאזין  לשירי להקת החיפושיות" – להקה אותה הערצתי במיוחד. אהבתי גם להאזין לזמרים כמו: אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד. וגם אהבתי להאזין  ללהקת "סנטנה". בבית הוריי נהוג לשמוע למוזיקה קלאסית. זכור לי, מגרש גדול במרכז הכרמל שאליו הגיעו כל הילדים לרקוד ריקודי עם ובעיקר הורה. בגיל הבגרות נפגשנו בעיקר במסגרת תנועת הצופים עסקנו בפעילות ספורט והקדשנו שעות רבות לשיעורי בית.

את חגיגות בת המצווה חגגתי בטיול ביערות הכרמל ביחד עם ילדי השכונה וילדי הכיתה. בילדותי לא היה מקובל ללכת למסעדות, אבל כן היה מקובל לקנות פלאפל וצ'יפס בשקית אחרי ריקודי העם ביום שישי. גיל ההתבגרות התחיל בכיתות ח-ט. הבנים היו שובבים והתחילו להתפתח פיזית, חלק מהבנים התחילו לחזר אחרי הבנות היו חברויות וגם לי היה חבר שהוא בעלי שלי היום.

הזוית האישית

הנכדה דניאלה: מהתהליך של הקשר הרב דורי למדתי על החיים של סבתא שלי בעיר חיפה. שמחתי לדעת שסבתא הייתה פעילה מבחינה חברתית. למדתי שהמשפחה של סבתא לא הייתה משפחה עשירה אבל הם היו מאושרים.