מאגר סיפורי מורשת

סיפור הקשר שלי לישראל מתחיל במקום אחר, מעבר לים, בעיר סיינה, המצויה במחוז טוסקנה שבאיטליה.

 

היה זה באחד הערבים של תחילת שנות השבעים (של המאה הקודמת). חזרתי מיום עבודה ארוך, שבסופו קיוויתי ללכת לישון, אך חברותיי מצדן התעקשו להוציא אותי לבלות במסיבה שבה נכחו סטודנטים ישראלים מהפקולטה לרפואה. הם חגגו כמיטב המסורת את יום העצמאות של מדינת ישראל. המסיבה נערכה באחד המבצרים העתיקים שבמרכז העיר. במהלך המסיבה פגשתי בסטודנט בשם אריה, ומיד נקשרנו בכוח מגנט האהבה.

 

התחלנו לצאת, ובכל מפגש שוחחנו על ישראל ועל הדת היהודית. כל מפגש כזה קירב בינינו מאוד. במקביל התחלתי גם להרגיש שבדת היהודית ישנם היבטים רבים ההולמים את הלך מחשבותיי ואת דרך חיי, ותחושת הקרבה והאמונה בעקרונות היהדות החלו מתחזקים בי. לא חלף זמן רב וביקשנו למסד את קשר האהבה שלנו ובאנו בברית הנישואין.            

 

החתונה נערכה בבית הכנסת היהודי ברומא, ואת הטקס ערך הרב הראשי של איטליה דאז. עברתי תהליך גיור לאחר קשיים ואתגרים הן מבית והן מחוץ. להורים של בעלי היה קשה במיוחד לקבל אותי לאור העובדה שלא נולדתי יהודייה ובאתי מבית נוצרי קתולי (גם אם לא דתי). לתחושתי, עובדה זו ריחפה תמיד כעננה ביחסינו גם לאחר שלמדו להכיר אותי ולקבל אותי ככלתם.           

 

באיטליה נולדו ילדינו: יעקב (אבא של שגב), שבאיטלקית נהגה שמו יקופו, בשנת 1974; ותמי בשנת 1978. שניהם התחנכו באיטליה, אך תמיד הייתה בי תחושה שהם צריכים להכיר את ישראל, המולדת הנצחית של העם היהודי. לאחר התלבטויות רבות ואין-סוף חששות הגיע הרגע המיוחל. בחודש יוני שנת 1987 ארזנו את כל חיינו ואת תכולת ביתנו לתוך כמה מזוודות ועלינו לארץ ישראל. התיישבנו בעיר הרצליה ומאז ועד היום אנו תושבי העיר.           

 

עבור בעלי הייתה זו חזרה לא פשוטה לאחר שהות ממושכת במדינה שהייתה נחשבת באותה עת הרבה יותר מפותחת ומתקדמת מישראל. עבורי התחיל תהליך קליטה ארוך וממושך. הילדים נקלטו במהירות ודי בקלות בבית הספר (יעקב בחטיבה ותמי ביסודי) לאחר שעברו קורס מזורז בשפה ובתמיכת כל הסובבים אותם – הורים ומורים.           

 

אני, ללא כל ידע מוקדם בעברית, פניתי לאולפן ללימוד השפה. לאחר שלושה חודשים שבמהלכם התחלתי לרכוש את יסודות העברית, המשכתי ללימודי מקצוע במטרה להשתלב במעגל העבודה. ואכן סיימתי לימודי סייעות והתקבלתי לעבוד כסייעת לרופא שיניים בקופת חולים. תוך זמן קצר מוניתי למנהלת המרפאה.             

בעלי עבד כרופא בבית החולים איכילוב ונדרש לבצע תורנויות מרובות. זאת תוך כדי ניסיון לעודד אותי מחד גיסא ולעזור לילדים בלימודים מאידך גיסא. הילדים, כדרכם של ילדים, השתלבו יפה בחברה הישראלית למרות ההבדלים הרבים מהחברה האיטלקית, בפרט זו השמרנית מהאזור שממנו באנו.

 

בהסתכלות לאחור, למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בדרך, אני מרגישה שהעלייה לארץ היא בבחינת נס גדול. אני ומשפחתי חיים במדינת ישראל, ארץ הקודש. עזבנו את איטליה באישון לילה, אך די מהר הרגשנו באור גדול שהתפזר בחיינו הודות לאנשים החמים שיש בישראל, שתמיד מוכנים לעזור ולסייע, לתמוך ולעודד. 

 

סיינה, המצויה במחוז טוסקנה שבאיטליה

"סיינה (איטלקית: Siena) היא עיר בטוסקנה שבאיטליה. ובירתה של נפת סיינה. מרכזה ההיסטורי של סיינה הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. סיינה היא אחד האתרים האטרקטיבים באיטליה עם יותר מ 163 אלף מבקרים (בשנת 2008). סיינה מפורסמת באוכל, באומנות, במוזיאונים, במרכז העיר בסגנון ימי הביניים ובפאליו, מרוץ סוסים הנערך פעמיים בשנה".

 

תשע"ו