מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי רחל קעניג ונולדתי בשכונת בית ישראל בירושלים בשנת תשי"ג 1953 להוריי איתמר וצילה בקרמן.

אני רוצה לספר לך נכדתי, מלכי, את סיפור השליחות שלי.

סבא ואני התחתנו בשנת תשל"ה, סבא הגיע מבית חב"די ואני מבית לא חב"די. בית שאהבו מאוד את הרבי ושאלו אותו על כול דבר. אבל, אני לא למדתי בבית ספר חב"ד אלא בבית ספר "בית יעקב". סבא מאוד רצה לצאת לשליחות, אבל אני לא התלהבתי בכלל ,לעזוב את ירושלים ולגור במקום רחוק. סבא רצה לשכנע אותי. אבל, איך אפשר לשכנע בת בית יעקב לעזוב את המשפחה? לעזוב את החברות? לעזוב את העבודה ?לעזוב בעצם את הכול ולגור רחוק רחוק?

סבא הביא את ספר "השליחות" וכול יום למדנו שיחה אחת. יום אחד ראיתי בשיחה, שהרבי אומר, שכל מי שיוצא לשליחות, הילדים והחינוך שלהם הם על הכתפיים של הרבי. חינוך ילדים זה דבר שמאוד חשוב לי, כי כל הזמן לימדו אותי בבית יעקב, שצריך לבכות ולהתחנן שתהיה הצלחה בחינוך הילדים, וכול הזמן צריך להשקיע בזה.

מאוד התרגשתי. כי ידעתי שהצלחה בחינוך ילדים זה דבר מאוד חשוב, ולמרבה הצער לא כולם זוכים לזה. והתחלתי לחשוב על הרעיון לצאת לשליחות, כדי לזכות לילדים חסידיים. ואז, הגיע חודש תשרי וסבא טס לרבי. שם הוא פגש חבר, שהיה בשליחות בנוף הגליל (אז קראו לזה נצרת עלית). סבא התקשר לשאול אותי, אם אנחנו רוצים לעשות שם שליחות, ואז הוא יבקש מהרבי ברכה לצאת שם לשליחות. הסכמתי, סבא נכנס לרבי ליחידות ואמר לו שהוא פגש חבר, שביקש ממנו גם לצאת לשליחות בנוף הגליל, ושהאשה (אני) מסכימה. הרבי ברך בברכה והצלחה.

כשסבא חזר מהרבי, התחלנו להתכונן ליציאה לשליחות. הנסיעה מירושלים לנוף הגליל ארכה אז ארבע שעות. סבא אמר לי, שזה ליד עפולה. ואני אפילו לא ידעתי איפה זה עפולה בארץ.

כך זכינו לצאת לשליחות, ולזכות לברכות המיוחדות של הרבי.

הזוית האישית

מלכי קעניג: סבתא תודה רבה על הסיפור המיוחד, שתזכי תמיד לראות את ברכת הרבי, ילדים וצאצאים שעושים הרבה נחת.