מאגר סיפורי מורשת

תעודת העולה של קלודין קריאף

 

בכפר כולם היו עולים חדשים עם ילדים קטנים באותו זמן. הייתי בת 14 ולא היה בית ספר בשבילי באותו זמן בכפר. לא היה חשמל, לא מים, וגם לא לחם. היינו מוכרחים לחכות עד שיביאו לנו לחם. בקושי הייתה מכולת ואת כל הדברים הבסיסיים היינו צריכים לקבל תמורת כרטיסים (כרטיסי מזון).

בשנת 1954 אימא ילדה בת נוספת ואני הייתי צריכה להיות בבית על מנת לעזור להורי. בגיל 16 המדריך של המושב הציע לי עבודה כמטפלת אצל משפחה בחיפה לטפל בילדה שלהם. עבדתי אצלם כשנה וחצי.

 

יום אחד הייתי בבית בחופש, ואיזה בחור שעבד אצל הורי כאינסטלטור ראה אותי ובקש מאמי אם הוא יכול להיפגש איתי. לא רציתי אבל ההורים לחצו עלי שאני כבר צריכה להתחתן, היו כמה בחורים שרצו אך אני דחיתי אותם. אני עבדתי אז. סיפרתי עליו לבעלת הבית שלי. לא רציתי אותו, כי הוא היה נמוך. אני חלמתי על בחור גדול ויפה. היא שאלה למה אני לא רוצה להתחתן אתו, אמרה שכדאי לי, כי הוא אינסטלטור והייתה לו דירה של חדר וחצי, וחנות קטנה בחיפה. בסוף הסכמתי לצאת עם האינסטלטור, כי ההורים שלי נדנדו כל פעם שבאתי למושב. אז החלטתי לנסות את המזל שלי אתו. בגיל 18 התחתנתי אתו. גרתי בחיפה  ולאחר שהיו לי 2 ילדים עברנו לגור בקריית אתא. כשהייתי בת 27 נולדו לי תאומות.