מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם, נולדתי בעיראק בעיר שנקראת "הנדייה" על גדות נהר החידקל. בגיל חמש וחצי עליתי יחד עם משפחתי (אימא, אבא, שני אחים וארבע אחיות) מעיראק. טסנו לקפריסין ומשם ל"שער העלייה" בחיפה. משער העלייה הועברנו למעברה בפרדס חנה ולאחר שלושה חודשים למעברת אוהלים בבאר שבע. כעבור כשנה זכינו לעבור לגור בדירה קטנה בשכונה א'.

בשנות הילדות הראשונות לא היה חשמל בבית – הארנו את הדירה עם עששיות, מים חמים למקלחת חיממנו בדלי על מדורה בחצר והבישול נעשה על פתיליות: פתיליה היא מכשיר לחימום כלי הבישול, לפתיליה פתיל מבד שהחלק התחתון שלו טבול במכל נפט, הנפט הגיע עד קצה העליון של הפתיל אותו הדליקו עם גפרור וכך נוצרה האש שחיממה את כלי הבישול. רק לאחר כשש שנים חוברה הדירה שלנו למערכת החשמל וכך הגיע אור הנורה ותנור הבישול הראשון לביתנו.

במהלך כל שנות הילדות לא היה ציוד טכנולוגי זמין לבתים, לא היה טלפון, לא הייתה טלוויזיה ולא היו מכשירים חשמליים אחרים פרט למכשיר רדיו. באותו זמן לא היו חוגים אחר הצהרים, היינו יוצאים לשחק בחוץ. ילדי השכונה נהגו לשחק משחקים כמו: מחבואים, תופסת, קלאס, ים יבשה, טלפון שבור וכדורגל. בהתחלה שיחקנו בכדור עשוי מסמרטוטים. לימים הצלחנו לחסוך מעט כסף וקנינו כדור משומש. השמחה הייתה גדולה אך לצערנו לזמן קצר מאוד. אחד הילדים לקח את הכדור לחנות אופניים לנפח אותו במשאבה חשמלית. בעל החנות ניפח יותר מדי והכדור התפוצץ… שוב אספנו כסף וקנינו עוד כדור משומש והפעם נזהרנו, וניפחנו במשאבה ידנית. התחביב העיקרי שלי היה ספורט: אתלטיקה קלה.

המצב הכלכלי בבית היה קשה מאוד וכל אחד מהילדים שיכול היה לעבוד כדי לעזור בכלכלת הבית עבד בכל מני עבודות: אחי הגדול עבד בבניין, שתי האחיות הגדולות עבדו במשק בית ובטיפול בילדים. אני עבדתי בחופשות בתי הספר בעבודות שונות כמו: עבדתי כעוזר בחנות מכולת, עבדתי כעוזר באתרי בנייה ובחקלאות שם עסקתי בעיקר באיסוף ירקות מהשדות פרות מהפרדסים וכותנה מהשדות.

את הילדות והבגרות עברתי בבאר שבע. למדתי בבית ספר יסודי דתי שנקרא בר אילן בשכונה א'. ולימודים בבית הספר תיכון מכיף דתי באר שבע בשכונה ג'. בבית הספר התיכון פגשתי את החברה הראשונה שלי, מרים, היינו חברים במשך כל בית הספר התיכון. אחרי כיתה י"ב, בשנת 1963, יצאתי ללימודים במדרשה לחינוך גופני במכון וינגייט ושם פגשתי את סבתא תהילה. שנתיים לאחר מכן באוגוסט בשנת 1965 התגייסתי לצה"ל. השירות בצה"ל נמשך 20 שנה, במהלכם שירתי בפיקוד הגדנ"ע, חיל השריון ובבית הספר המרכזי לכושר קרבי בווינגייט.

באוגוסט 1969 סבתא תהילה ואני התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים: שרון ,זוהר, עדי ושחר (אבא של שי).

עץ המשפחה

חפץ שעבר מדור לדור במשפחה

החפץ שסבא בחר להציג לי היה התפילין הישנים שלו שעברו במשפחה כבר יותר מחמישה דורות. הם היו שייכים לסבא של סבא שלי ועברו את כל הדרך מעיראק לארץ ישראל, וכל השנים נשמרו במשפחה. סבא שלי התשמש בהם בבר המצווה שלו כמו אבא שלו לפניו ואבא שלי אחריו. יום אחד גם אני אשתמש בהם.

סבא מלמד אותי להניח תפילין

מאכל שסבא אוהב להכין

המאכל שסבא הכי אוהב לאכול ולהכין עם סבתא הוא עוף באורז. מאכל שסבתא המציאה וסבא מכין איתה כמעט כל שבוע.

מצרכים

·         ארבע כרעיים של עוף ללא עור

·         שלוש כוסות אורז

·         בצל

·         ארבע שיני שום

·         3 כפות שמן

·         פיצוחים – גרעיני חמניות ודלעת, שבבי שקדים

·         תבלינים- מלח, פלפל, פפריקה מתוקה ועוף.

אופן ההכנה

·         יש לשטוף ולהשרות את האורז במים. את הכרעיים אפשר לבשל בשלמותן או חתוכות לנתכים קטנים.

·         לטגן בצל ושום ולהוסיף את ה"פיצוחים". לטגן מעט

·         ולהוסיף את האורז המסונן, לערבב היטב ולהוסיף את התבלינים.

·         לשמן היטב סיר או תבנית (גם את השוליים)

·         להניח אורז בתחתית ובשוליים של הסיר,

·         להניח את חלקי העוף על האורז ולמלא את הרווחים בשאריות האורז.

·         לשפוך 4 כוסות מים חמים מעורבבים בתבלינים (אפשר אבקת מרק ובהרת).

·         לחסות בנייר כסף ולאפות בתנור במשך 60 דקות בחום של 220 מעלות.

·         להוריד את נייר הכסף ולהשחים מלמעלה למשך 10 דק'.

הזוית האישית

סבא: מאוד נהניתי לשוחח עם שי ולשתף אותו בסיפורי העבר ולתאר לו את המציאות השונה מההוויה של היום.

שי: היה לי מאוד כיף לעשות את התכנית הזו ולדעת דברים שלולא התכנית לא הייתי יודע בכלל. היה מעניין ולמדתי על החיים פעם שהיו מפתיעים מאוד.